25.3.10 21:00
כבר 20 יום באי הצפוני – ודווקא כשהיה נדמה שלא יהיה מעניין יותר מידי –אלא רק נעביר מהר את החודש האחרון עד תאילנד, דווקא אז העיניינים נעשו מעניינים.
זה התחיל כשהגענו לאי הצפוני, והתארחנו אצל ראיינק, אח של חברה מישראל (ניו זילנדית במקור).
האיש המקסים ארח אותנו בביתו, הראה לנו את אוסף המכוניות המשופצות ולפני השיפוץ שלו (בסביבות 20), ולאחר יומיים היה צריך לנסוע לכמה ימים בעיר אחרת – והשאיר לנו את ביתו בfeatherstone לכמה זמן שנרצה.
פיי, האישה המדהימה בת ה-60 שניהלה את החווה, היא אנגליה עם קצת שורשים מאורים – שהייתה נשואה למאורי וכעת מנהלת לבדה חווה גדולה שיש בה כמעט הכל.
ארנבות, תרנגולים, כבשים, ברווזים, אווזים, ומה לא. גינת ירק ענקית ועצי פרי רבים. כל זה ועוד פרוייקטי בנייה. אישה תכלסית הקמהמוקדם בבוקר, ומתקתקת את כל ההאכלות, טיפולים, גינון ובאמצע נותנת שיעורי פסנתר בביתה. ולחשוב שעד לפני 10 שנים היא הייתה רק מורה לפסנתר – בלי חווה ובלי ניסיון. הבונוס הגדול בעבודה היה שבסוף כל יום, מחכה לך אמבטיה ברזל המלאה במים רותחים – החוממה ע"י מדורה מתחתיה – וזה כמובן בבחוץ בין העצים מתחת לכיפת השמיים.
פיי הכירה לנו את משפחתה ונכדיה, ולקחה אותנו לKohanga, גן ילדים מאורי שנכדיה הולכים אליו (בו מדברים רק מאורית).
לקוהנגה הבנות הלכו פעמיים למרות שהייתה להם הזמנה לכל יום ולכל פעילות.
השתתפנו במפגש הבוקר, בשירים מאורים ותפילת בוקר לאלים. בארוחות ובשלל הפעילויות השונות.
פתאום אחרי 3 חודשים אחרי, למדנו שיש עוד תרבות בניו זילנד למעט המערבית המשעממת, והיא ממש מעניינת. למדנו שהמאורים שומרים על מבנה שבטי חזק גם בערים, ומקיימים מסורות עתיקות גם בימים אלו.
להמשך קריאה על סיום הטיול בניו זילנד, ומשפחות הסרוואס שהתארחנו אצלם וכן סיכום החוויה הניוזילנדית לחץ על הקישור למטה
לצערינו יכלנו להישאר רק שבוע, מכיוון שהיינו צריכים לעלות צפונה לאוקלנד ע"מ לנסות להתחיל למכור את האוטו. הדילר שממנו קניתי את האוטו עשה קולות של שטיח כאשר רדפתי אחריו בניסיון לקבל מידע – להיכן באוקלנד אני צריך להביא את האוטו ע"מ שיקנו אותו בחזרה במחיר שסוכם.
כרגיל התכוננו ליום נסיעות ארוך. ידענו שיהיה קשה לנסוע ביום אחד את כל הדרך מאוטאקי לקורומנדל שבה רצינו לבלות את סוף השבוע וגם לא רצינו להגיע בלילה, אז אמרנו לעצמינו שנצא בבוקר צ'יק צק (10 במקרה הטוב) וננסה להגיע כמה שיותר רחוק – על מנת שבבוקר של יום שבת תישאר רק נסיעה של שעתיים לכל היותר.
אז יצאנו לדרך. בנסיעה השתמשנו בכלים הרגילים שבהם אנחנו "מרגיעים" את הבנות ובמיוחד את עלי ("כואבת לי הבטן, מתי נגיע?" X 150) מה גם שאיה עוזרת לה בקולות רקע. נתנו להם מסטיקים, סוכריה על מקל, צ'יפס. עשינו עצירות מנוחה ואוכל באגם טאופו היפהפה. שמנו דיסקים של דודי שמחה, הכבש ה-שישה עשר ועוד דיסקים של ילדים עד שכבר קיבלנו בחילה מהם.
אז יצאנו לדרך. בנסיעה השתמשנו בכלים הרגילים שבהם אנחנו "מרגיעים" את הבנות ובמיוחד את עלי ("כואבת לי הבטן, מתי נגיע?" X 150) מה גם שאיה עוזרת לה בקולות רקע. נתנו להם מסטיקים, סוכריה על מקל, צ'יפס. עשינו עצירות מנוחה ואוכל באגם טאופו היפהפה. שמנו דיסקים של דודי שמחה, הכבש ה-שישה עשר ועוד דיסקים של ילדים עד שכבר קיבלנו בחילה מהם.
יחסית הבנות התנהגו יפה לנסיעה של 12 שעות ברוטו (10 נטו). כמובן שניסינו לגנוב עוד קצת ועוד קצת מרחק ע"מ לקצר את הנסיעה של מחרת כך שנ יכנסו לשעות החושך בניגוד לרצוננו – והיינו צריכים למצוא מקום לא יקר לשינה בלילה כי פתיחת אוהל בחושך שהבנות כבר שפוכות – לא לעיניין בכלל.
אז העיירה הכי קרובה שהגענו אליה אחרי שהסבלנות של הבנות כבר פקעה לגמרי והסבלנות שלנו אליהם היתה אפילו עוד יותר קצרה היא KatiKati. והקמפינג משכיר קראוון ללילה במחיר הכי נמוך של 45 דולר נקרא naturist park.
מה שגילינו בחוברת שבקמפינג הזה כולם הולכים בצורה טבעית – הווה אומר ללא בגדים.
היינו עייפים וממש לא עיניין אותנו זוטות כגון אלו.
אני נכנסתי לברר האם יש מקום פנוי – קיבל את פני בקבלה איש מבוגר בחולצת טריקו (וזהו!).
האיש היה מאוד חביב – והחליט לא לגבות על הילדים (וזה הסתבר כמחיר הכי נמוך ששילמנו לשינה שלא באוהל). היתרון הגדול מעבר לקראוון המאובזר והמפנק שקיבלנו – הוא שיש בריכה ושני SPA שפתוח כל הלילה ואפשר ללכת אליו (חייב בצורה "טבעית" כמובן).
החלטתי לפנק את הבנות שהיו תקועות 12 שעות באוטו ולקחתי אותם לג'קוזי. לבנות שלי כמו לרוב הילדים אין שום בעיה להיות ערומות – והן אפילו מעדיפות כך. הן גם לא מתרגשות לראות אנשים ערומים – זה נראה להן טבעי ביותר. לי אישית אין בעיה עם הנושא ואני מרגיש טוב עם עצמי.
בSPA פגשנו כמה זוגות מקומיים ואם למישהו יש את הרושם שאפשר לראות במקום כזה דוגמניות ערומות אז הוא קצת טועה...בד"כ האנשים שבאים למקומות מסוג זה הם סבים וסבתות. אמנם היתה "חריגה" שבג'קוזי שהייתי בו ישבו סבא וסבתא, הבת שלהם (בסביבות 40) ובעלה.
היה ממש ממש מוזר לראות אותם. הייתם יכולים לדמיין את עצמכם במצב כזה ?!?!?
אז העיירה הכי קרובה שהגענו אליה אחרי שהסבלנות של הבנות כבר פקעה לגמרי והסבלנות שלנו אליהם היתה אפילו עוד יותר קצרה היא KatiKati. והקמפינג משכיר קראוון ללילה במחיר הכי נמוך של 45 דולר נקרא naturist park.
מה שגילינו בחוברת שבקמפינג הזה כולם הולכים בצורה טבעית – הווה אומר ללא בגדים.
היינו עייפים וממש לא עיניין אותנו זוטות כגון אלו.
אני נכנסתי לברר האם יש מקום פנוי – קיבל את פני בקבלה איש מבוגר בחולצת טריקו (וזהו!).
האיש היה מאוד חביב – והחליט לא לגבות על הילדים (וזה הסתבר כמחיר הכי נמוך ששילמנו לשינה שלא באוהל). היתרון הגדול מעבר לקראוון המאובזר והמפנק שקיבלנו – הוא שיש בריכה ושני SPA שפתוח כל הלילה ואפשר ללכת אליו (חייב בצורה "טבעית" כמובן).
החלטתי לפנק את הבנות שהיו תקועות 12 שעות באוטו ולקחתי אותם לג'קוזי. לבנות שלי כמו לרוב הילדים אין שום בעיה להיות ערומות – והן אפילו מעדיפות כך. הן גם לא מתרגשות לראות אנשים ערומים – זה נראה להן טבעי ביותר. לי אישית אין בעיה עם הנושא ואני מרגיש טוב עם עצמי.
בSPA פגשנו כמה זוגות מקומיים ואם למישהו יש את הרושם שאפשר לראות במקום כזה דוגמניות ערומות אז הוא קצת טועה...בד"כ האנשים שבאים למקומות מסוג זה הם סבים וסבתות. אמנם היתה "חריגה" שבג'קוזי שהייתי בו ישבו סבא וסבתא, הבת שלהם (בסביבות 40) ובעלה.
היה ממש ממש מוזר לראות אותם. הייתם יכולים לדמיין את עצמכם במצב כזה ?!?!?
למחרת נסענו לקורומנדל לסופ"ש.ביקרנו חברים בחווה הנקראת Wilderland (נפרט עליה בהמשך), וביום ראשון הגענו לאוקלנד ע"מ לבדוק אפשרויות מכירת הרכב.
במקביל שמתי מודעה באתר ניו זילנדי מאוד מאוד פופולארי בשם trademe.
כל הסימנים הראו שהמכירה כנראה תעלה לי בבריאות ובהרבה כסף, מה גם שאני שבועיים לפני הטיסה, מה שמגדיל את הסיכוי שלי לרדת לרצפה במחיר שאני מוכן לקבל על הרכב.
ואז בהתפתחות מפתיעה נראה היה שהדילר מכרייסטצ'רץ (שבאי הדרומי) - שממנו אני קניתי וחתם לי בחוזה שהוא קונה ממני בחזרה - כנראה כן מתכוון לקיים את חלקו בעיסקה. זה קרה לאחר שאמרתי לו שאני מוכן להגיע אליו עם הרכב לסוכנות (יומיים נסיעה + מעבורת באמצע).
אפשרות זאת נראית לי יותר טובה בהרבה מלנסות למכור את הרכב – ולאבד את השערות המעטות שבכל זאת החליטו להישאר לי על הראש.
למרות הכל הנסיעה לאוקלנד היתה מוצלחת ומוצדקת, מכיוון שהתארחנו במסגרת סרוואס, אצל משפחה מקסימה, עם שתי בנות צעירות. האם צ'לנית בתזמורת הסימפונית של אוקלנד, גם הזמינה אותנו לחזרה של התזמורת לקונצרט מיוחד לילדים שהם עושים.
האב מנגן בקלרינט – אפילו ניגן לנו כליזמר ביחד עם אישתו.
אחרי אירוח למופת ויומיים כ"כ כיפים – קבענו להיפגש בארץ אצלנו בקיץ וללכת לפסטיבל הכליזמרים בצפת ביחד!
במקביל שמתי מודעה באתר ניו זילנדי מאוד מאוד פופולארי בשם trademe.
כל הסימנים הראו שהמכירה כנראה תעלה לי בבריאות ובהרבה כסף, מה גם שאני שבועיים לפני הטיסה, מה שמגדיל את הסיכוי שלי לרדת לרצפה במחיר שאני מוכן לקבל על הרכב.
ואז בהתפתחות מפתיעה נראה היה שהדילר מכרייסטצ'רץ (שבאי הדרומי) - שממנו אני קניתי וחתם לי בחוזה שהוא קונה ממני בחזרה - כנראה כן מתכוון לקיים את חלקו בעיסקה. זה קרה לאחר שאמרתי לו שאני מוכן להגיע אליו עם הרכב לסוכנות (יומיים נסיעה + מעבורת באמצע).
אפשרות זאת נראית לי יותר טובה בהרבה מלנסות למכור את הרכב – ולאבד את השערות המעטות שבכל זאת החליטו להישאר לי על הראש.
למרות הכל הנסיעה לאוקלנד היתה מוצלחת ומוצדקת, מכיוון שהתארחנו במסגרת סרוואס, אצל משפחה מקסימה, עם שתי בנות צעירות. האם צ'לנית בתזמורת הסימפונית של אוקלנד, גם הזמינה אותנו לחזרה של התזמורת לקונצרט מיוחד לילדים שהם עושים.
האב מנגן בקלרינט – אפילו ניגן לנו כליזמר ביחד עם אישתו.
אחרי אירוח למופת ויומיים כ"כ כיפים – קבענו להיפגש בארץ אצלנו בקיץ וללכת לפסטיבל הכליזמרים בצפת ביחד!
מכיוון שעושה רושם שהדילר יעמוד בחלקו – החלטנו לעזוב את אוקלנד לאחר 3 לילות ולחזור לקורומנדל, לאבנר ואפרת שבחוות וילדרלנד ולהישאר כמעט עד הטיסה, כאשר בתווך אני אסע למכור את האוטו.
3.4.10 7:50
שבת בבוקר בוילדרלנד. אני אחרי 5 שעות שינה רצופות ליד אנה, ועוד 3 שעות שבהן איה בעטה בי בממוצע כל 10 דקות ולכן לא הצלחתי לישון.
לטייל עם ילדים קטנים גורר איתו פאן נוסף שלא סיפרתי עליו עד כה.
בד"כ אנחנו ישנים ב-2 מיטות. במקרה הטוב זוגיות – אחת לי ולאנה ואחת ל2 הבנות, ובמקרה הפחות טוב זה זוגית להורים ועוד אחת בודדה שבה איה ועלי ישנות ביחד – לפעמים 2 הראשים על אותה כרית ולפעמים במהופך.
בכל מקרה עלי, שימלאו לה 3 בעוד שבועיים, והיא בת שניה (כלומר מגיל כמה חודשים אנחנו שמים אותה בלול – אומרים "לילה טוב" ומכבים את האור) אותה עלי התרגלה לחיים הטובים, רוצה שירדימו אותה שאנחנו צמודים אליה. בנוסף היא קמה כל לילה ורוצה לעבור אלינו. מכיוון שיש לה גנים של עקשנות של חמור, והיא מוכנה ללכת ראש בקיר עם זה –ולא משנה באיזה שעה ביום או בלילה, ולא משנה אם אנחנו מתארחים אצל משפחה וזה מעיר את כל הבית – בצער רב אין לנו ברירה אלא לוותר לה ולהכניס אותה למיטה שלנו. זה יכול להיות ב12 וזה יכול לקרות ב5 בבוקר – ע"פ אלילת המזל שלנו... בכל מקרה בלילות שיש למישהו מאיתנו כח – הוא פשוט עובר לישון עם איה במיטה השניה – ומנסה לתפוס מרחק מהרגליים שלה...
כל פעם שאני חוטף קריזה מלילות כאלו – אני נזכר שאני משנה לבנות את המציאות ואת הבית שאנו גרים בו כל שבוע שבועיים (במקרה הטוב) ולכן מוותר בשיניים חשוקות ומבטיח לעצמי שנגיע הביתה "אני אעשה לה סידרת חינוך כזו – שתוך שבוע הקטנה תתיישר".
ובנוסף לחוסר שינה – אנחנו צריכים לסבול את הנדנודים וההתחשבנויות הבילתי פוסקות של הבנות, כמו "אבא ישן עם עלי אתמול במיטה של הגדולים – אז הוא צריך לישון איתי במיטה של הגדולים היום". לפעמים אנחנו כל כך מתגעגעים לשיגרה...
לטייל עם ילדים קטנים גורר איתו פאן נוסף שלא סיפרתי עליו עד כה.
בד"כ אנחנו ישנים ב-2 מיטות. במקרה הטוב זוגיות – אחת לי ולאנה ואחת ל2 הבנות, ובמקרה הפחות טוב זה זוגית להורים ועוד אחת בודדה שבה איה ועלי ישנות ביחד – לפעמים 2 הראשים על אותה כרית ולפעמים במהופך.
בכל מקרה עלי, שימלאו לה 3 בעוד שבועיים, והיא בת שניה (כלומר מגיל כמה חודשים אנחנו שמים אותה בלול – אומרים "לילה טוב" ומכבים את האור) אותה עלי התרגלה לחיים הטובים, רוצה שירדימו אותה שאנחנו צמודים אליה. בנוסף היא קמה כל לילה ורוצה לעבור אלינו. מכיוון שיש לה גנים של עקשנות של חמור, והיא מוכנה ללכת ראש בקיר עם זה –ולא משנה באיזה שעה ביום או בלילה, ולא משנה אם אנחנו מתארחים אצל משפחה וזה מעיר את כל הבית – בצער רב אין לנו ברירה אלא לוותר לה ולהכניס אותה למיטה שלנו. זה יכול להיות ב12 וזה יכול לקרות ב5 בבוקר – ע"פ אלילת המזל שלנו... בכל מקרה בלילות שיש למישהו מאיתנו כח – הוא פשוט עובר לישון עם איה במיטה השניה – ומנסה לתפוס מרחק מהרגליים שלה...
כל פעם שאני חוטף קריזה מלילות כאלו – אני נזכר שאני משנה לבנות את המציאות ואת הבית שאנו גרים בו כל שבוע שבועיים (במקרה הטוב) ולכן מוותר בשיניים חשוקות ומבטיח לעצמי שנגיע הביתה "אני אעשה לה סידרת חינוך כזו – שתוך שבוע הקטנה תתיישר".
ובנוסף לחוסר שינה – אנחנו צריכים לסבול את הנדנודים וההתחשבנויות הבילתי פוסקות של הבנות, כמו "אבא ישן עם עלי אתמול במיטה של הגדולים – אז הוא צריך לישון איתי במיטה של הגדולים היום". לפעמים אנחנו כל כך מתגעגעים לשיגרה...
ואני חייב לאמר שזו החווה הכי כיפית שהייתי בה.
מלא חברה צעירים, אוירה טובה של שיתןף ועזרה, שעות עבודה נוחות ומתחשבות, תעסוקה לבנות (2 הבנות של אבנר ואפרת בשנה גדולות מאיה ועלי בהתאמה), ומעל לכל מקום פשוט יפהפה של native bush, שננטעו בו מאות עצי פרי מכל הסוגים, נושק לים.
אנחנו גרים בבית פרטי מעץ בן 40 שנה או יותר – אבל עדיין במצב סביר. הכיף הגדול הוא שהמיטה שלנו מוגבהת ויש מסביבה חלונות מ-3 צדדים – וכל לילה אור הירח חודר פנימה והנוף בלילה לא פחות יפה מהנוף ביום. בנוסף יש לנו מרפסת עץ כיפית.
בבית הזה עשינו גם סדר פסח – עם אבנר ואפרת וירדנה, אישה כבת 60 (היה לנו קצת קשה להאמין) שלקחה אותי טרמפ כמה ימים לפני ומסתבר שהיא מטיילת בניו זילנד כבר מס' חודשים ובדרכה לאוסטרליה.
בכלל השבוע כאן היה כל כך רגוע ונינוח שממש מכין אותנו לשלב הבא בטיול.
מה שמיוחד בוילדרלנד – זה שאין כאן בעל בית, מי שהקים את המקום רצה להקדיש אותו לאנשים שיבואו מכל העולם ללמוד ולהתנסות בפרמקלצ'ר. המקום מנוהל ע"י טראסט (חבר נאמנים), אך ביסודו של דבר מנסה לשרוד ולא להתמוטט.
בשלב הזה של וילדרלנד מי שנושאים בעול אלו אבנר ואפרת. המקום גם סובל מניסיונות חוזרים ונשנים של הצאצאים של בעל המקום (שנפטר כבר) לקחת את המקום לעצמם. בקיצור שמח כאן.
במהלך השבוע גם מכרתי את האוטו בחזרה לסוחר שממנו קניתי ואבן נגולה לי מהלב, ואחרי שהפקדתי שלשום את הכסף בבנק- בכלל נרגעתי והראש התחיל לחשוב ולהרגיש את תאילנד.
זה החיסרון היחיד בקניית אוטו – שיש יחסית הרבה כסף על המאזניים (גם אם אתה מוכן להפסד) בסוף הטיול ואי הודאות די מקלקלת לך את הרוגע של השבועות האחרונים. לשימחתי הסיוט הזה שהתחיל אצלי יחסית מוקדם נגמר שבועיים לפני סוף הטיול.
07.04.10 14:30
אחרי עוד התנסות סרוואס מוצלחת (אצל גייל ובריאן, משפחה מארחת באוקלנד) אנחנו ארוזים (כמעט) ומוכנים להמשיך הלאה.
זהו, סוגרים כמעט 4.5 חודשים בניו זילנד, ומחר ממריאים לתאילנד.
אני מאמין שניו זילנד היתה בחירה טובה – למרות שבדיעבד עוד כמה ארצות עולם שלישי כגון ויטנאם, נפאל, קמבודיה וכד' היו יותר מעניינות, אך לשם כך סידרנו לנו 3 שבועות בתאילנד.
ניו זילנד היא ארץ מערבית עם מורשת בריטית חזקה, שנמצאת בסוף העולם ורחוקה מכל הבעיות הבוערות שיש לנו ביום יום. לא שאין לה בעיות משלה, או שהבעיות שאנו סובלים מהם לא יגיעו בסופו של דבר לכאן (כמו התגברות האיסלאם הקיצוני), אבל יש אשליה שכל הצרות לא יגיעו לחלק הזה של העולם.
ניו זילנד נתנה לנו חיזוק והראתה לנו שניתן ואפשר לחיות חיים אלטרנטיבים – יותר רגועים ופחות בלחץ המערכתי שיש בישראל –וזאת גם במדינה מודרנית.
התחברנו להרבה אנשים כאן שמאמינים בכבוד לאדמה ולסביבה,
לאנשים שמנסים לחיות אורח חיים פשוט ובריא. ראינו שעבודת אדמה זה משהו שאנחנו אוהבים.
ובעיקר למדנו הרבה (למרות שאנו עדיין רחוקים מלדעת הרבה) בגינון אורגני, ייצור קומפוסט בדרכים שונות, פרמהקלצ'ר, בנייה באדמה, תכנון בתים אפקטיביים סולארית ועוד כהנה וכהנה.
התחברנו להרבה אנשים כאן שמאמינים בכבוד לאדמה ולסביבה,
לאנשים שמנסים לחיות אורח חיים פשוט ובריא. ראינו שעבודת אדמה זה משהו שאנחנו אוהבים.
ובעיקר למדנו הרבה (למרות שאנו עדיין רחוקים מלדעת הרבה) בגינון אורגני, ייצור קומפוסט בדרכים שונות, פרמהקלצ'ר, בנייה באדמה, תכנון בתים אפקטיביים סולארית ועוד כהנה וכהנה.
אנחנו מרגישים שקיבלנו הרבה כלים בטיול בכלל וכאן בפרט – ואנחנו מצפים בקוצר רוח לנסות לישם כמה שניתן בארץ.
יחד עם זאת אנחנו גם חוששים מהמערבולת הישראלית שתסחוף אותנו תוך זמן קצר לטירוף הרגיל של המערכת.
ואנחנו ממש לא רוצים לחזור לאותה המשבצת בדיוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה