23.12.2009 22:15
הבנות ישנות, ואנחנו מתענגים על קריאת ספרים ואינטרנט.
כבר שלושה ימים בנלסון – בירת השמש של ניו זילנד.
נלסון ממוקמת דווקא באי הדרומי – אך בחלק הצפוני שלו – ומשום מה יש בה את מס' ימי השמש המירביים בניו זילנד.
אגב, לא סיפרתי על השמש כאן.
אני, כשחום עור – אף פעם לא התרגשתי מהשמש יותר מידי. – ברור שבשיא היום אם אני לא מורח את הגב כשאנו בים אחרי שעתיים שלוש הוא ישרף – אבל עדיין – לא היו יותר מידי "תאונות" כאלו.
בניו זילנד- הרוח הקרה מצד אחד מטעה – ומאפשרת לך לשים חולצה ארוכה שגם מגנה מהשמש – אבל מצד שני – השמש כל כך חזקה – שאתה מבין שאת טוב מאוד ומהר מאוד.
בנסיעה הראשונה באוטו – עצרתי בצד והשקעתי 10 דקות בחיפוש אחר משקפי שמש. – פשוט לא יכולתי לעמוד באור החזק – הראש התפוצץ לי.
בעבודה – שמתי כובע ללא שוליים – ותוך 10 דקות התחלתי להרגיד את העורף שלי מתחיל לבעור.
הקרינה בניו זילנד כל כך חזקה שפשוט קשה להבין זאת – ובמיוחד מי שבא מארץ שלנו שהיא בהרבה יותר חמה. אפילו שחיפשנו כסא בטיחות לעלי – ראיתי מודעה שהבהירה שכסא מסויים היה רק בצפון האי שם הקרינה חלשה יותר ולכן הוא יותר עמיד.
סרטן העור כאן חוגג. מספרים שזה בגלל החור באוזון – אבל שמעתי גם גרסאות שמסבירות כי האויר כאן הוא יותר נקי ולכן אין מה שיסנן את הקרינה.
בפועל יוצא שאם אתה בצל – קר לך (פליז) ואם אתה בשמש – חום זוועתי.
כבר שלושה ימים בנלסון – בירת השמש של ניו זילנד.
נלסון ממוקמת דווקא באי הדרומי – אך בחלק הצפוני שלו – ומשום מה יש בה את מס' ימי השמש המירביים בניו זילנד.
אגב, לא סיפרתי על השמש כאן.
אני, כשחום עור – אף פעם לא התרגשתי מהשמש יותר מידי. – ברור שבשיא היום אם אני לא מורח את הגב כשאנו בים אחרי שעתיים שלוש הוא ישרף – אבל עדיין – לא היו יותר מידי "תאונות" כאלו.
בניו זילנד- הרוח הקרה מצד אחד מטעה – ומאפשרת לך לשים חולצה ארוכה שגם מגנה מהשמש – אבל מצד שני – השמש כל כך חזקה – שאתה מבין שאת טוב מאוד ומהר מאוד.
בנסיעה הראשונה באוטו – עצרתי בצד והשקעתי 10 דקות בחיפוש אחר משקפי שמש. – פשוט לא יכולתי לעמוד באור החזק – הראש התפוצץ לי.
בעבודה – שמתי כובע ללא שוליים – ותוך 10 דקות התחלתי להרגיד את העורף שלי מתחיל לבעור.
הקרינה בניו זילנד כל כך חזקה שפשוט קשה להבין זאת – ובמיוחד מי שבא מארץ שלנו שהיא בהרבה יותר חמה. אפילו שחיפשנו כסא בטיחות לעלי – ראיתי מודעה שהבהירה שכסא מסויים היה רק בצפון האי שם הקרינה חלשה יותר ולכן הוא יותר עמיד.
סרטן העור כאן חוגג. מספרים שזה בגלל החור באוזון – אבל שמעתי גם גרסאות שמסבירות כי האויר כאן הוא יותר נקי ולכן אין מה שיסנן את הקרינה.
בפועל יוצא שאם אתה בצל – קר לך (פליז) ואם אתה בשמש – חום זוועתי.
בחזרה לנלסון. עיר מקסימה השוכנת על הים. מלאה באמנים. עם פלאפל שפתח כאן ישראלי חביב לפני 20 שנה (בן דוד של חבר טוב, אגב).
אנחנו ב CABIN – חדר עם מיטה זוגית ושתי מיטות נפרדות (שחיברנו) לבנות – באתר קמפינג.
תרבות אתרי הקמפינג מפותחת מאוד בניו זילנד ואוסטרליה. אנחנו, שיש לנו מכונית סטיישן – עדיין יכולים לבוא ולישון בזול בחדר כזה (60 דולר – למול 90 דולר או יותר באכסניות/ מוטלים).
אין לנו שירותים ומטבח צמודים אבל אנחנו לא מפונקים (עדיין).
אתמול בצהריים התחיל לדבר איתנו בחור מקומי חביב כבן 60, גם לן כאן בחדר דומה.
כשהוא שמע שיש לי כוונה לקנות לעצמי אוהל (אני כבר זמן מה חולם על אוהל גדול ואיכותי – שאני אביא לארץ) הוא אמר מה שנראה מאוד פשוט – למה לא תישן באוהל באתר הקמפינג ותחסוך חצי (עולה רק 30 דולר). אני לא יודע למה ואיך לא חשבתי על זה עד היום.
אני אפילו זוכר שמישהו ששאל אותי לפני כמה חודשים אם אנחנו מתכוונים לישון באוהלים בניו זילנד ואני הבעתי שאט נפש מהרעיון ואמרתי שאנו ממש לא צריכים (אז עוד חשבתי ש99% מהזמן נעשה וופינג). ועכשיו במחשבה נוספת, אנה ואני אמרנו לעצמנו "וואלה, למה לא?". כבר למחרת (היום) היינו בחנות של Cathmandu, פירמה מקומית שנחשבת לטובה וקנינו אוהל ענק – בהנחה לכריסטמס (רק 570 דולר ניו זילנדי = 1600 ₪). עשינו חישוב קל שכל לילה אנחנו חוסכים 30 דולר – ואתם תעשו חשבון תוך כמה זמן העלות מכוסה....
האוהל משוכלל, חבל על הזמן. ממש קנינו בית 2 חדרים וסלון... עכשיו אנחנו שמים את הבנות בחדר הרחוק ואנחנו בחדר הקיצוני. באמצע חלל ענק שחשבנו להשכיר ב 20 דולר...
מחר הוא היום הגדול – שבו נראה האם אנחנו יכולים גם לישון כמה ימים באוהל או שהתלהבנו וקנינו עוד פיל לבן....
להמשך קריאה על איך מטיילים עם אוהל, פסטיבלים ותחרות של ספינות מקרטון לחץ על הקישור למטה
אנחנו ב CABIN – חדר עם מיטה זוגית ושתי מיטות נפרדות (שחיברנו) לבנות – באתר קמפינג.
תרבות אתרי הקמפינג מפותחת מאוד בניו זילנד ואוסטרליה. אנחנו, שיש לנו מכונית סטיישן – עדיין יכולים לבוא ולישון בזול בחדר כזה (60 דולר – למול 90 דולר או יותר באכסניות/ מוטלים).
אין לנו שירותים ומטבח צמודים אבל אנחנו לא מפונקים (עדיין).
אתמול בצהריים התחיל לדבר איתנו בחור מקומי חביב כבן 60, גם לן כאן בחדר דומה.
כשהוא שמע שיש לי כוונה לקנות לעצמי אוהל (אני כבר זמן מה חולם על אוהל גדול ואיכותי – שאני אביא לארץ) הוא אמר מה שנראה מאוד פשוט – למה לא תישן באוהל באתר הקמפינג ותחסוך חצי (עולה רק 30 דולר). אני לא יודע למה ואיך לא חשבתי על זה עד היום.
אני אפילו זוכר שמישהו ששאל אותי לפני כמה חודשים אם אנחנו מתכוונים לישון באוהלים בניו זילנד ואני הבעתי שאט נפש מהרעיון ואמרתי שאנו ממש לא צריכים (אז עוד חשבתי ש99% מהזמן נעשה וופינג). ועכשיו במחשבה נוספת, אנה ואני אמרנו לעצמנו "וואלה, למה לא?". כבר למחרת (היום) היינו בחנות של Cathmandu, פירמה מקומית שנחשבת לטובה וקנינו אוהל ענק – בהנחה לכריסטמס (רק 570 דולר ניו זילנדי = 1600 ₪). עשינו חישוב קל שכל לילה אנחנו חוסכים 30 דולר – ואתם תעשו חשבון תוך כמה זמן העלות מכוסה....
האוהל משוכלל, חבל על הזמן. ממש קנינו בית 2 חדרים וסלון... עכשיו אנחנו שמים את הבנות בחדר הרחוק ואנחנו בחדר הקיצוני. באמצע חלל ענק שחשבנו להשכיר ב 20 דולר...
מחר הוא היום הגדול – שבו נראה האם אנחנו יכולים גם לישון כמה ימים באוהל או שהתלהבנו וקנינו עוד פיל לבן....
להמשך קריאה על איך מטיילים עם אוהל, פסטיבלים ותחרות של ספינות מקרטון לחץ על הקישור למטה
24.12.2009 22:40
לילה ראשון באוהל החדש.
עדיין קר בלילות הקיץ בבירת השמש הניו זילנדית, נלסון.
אנה הלבישה את הבנות כמעט כמו בלילות בהימאליה. גם היא התרפדה טוב מכל הכיוונים. והיא נעה בחן דובי מחדר לחדר באוהל הנשיאותי שלנו.
אור מרכזי עדיין אין ואנו משתמשים בפנסים קטנים, אבל רוב הזמן חשוך. תחושה כאילו אנחנו בטיול במדבר יהודה.
גם לי קריר קלות. נראה מה יהיה מחר בבוקר – אם השתלם או לא.
ועוד הערה קצת אינטימית... סוף סוף יש לנו חדר ופרטיות מהבנות – מה שממש חסר לנו בטיול הזה, אבל בקור הזה מי בכלל מוכן לפשוט גרב...
עדיין קר בלילות הקיץ בבירת השמש הניו זילנדית, נלסון.
אנה הלבישה את הבנות כמעט כמו בלילות בהימאליה. גם היא התרפדה טוב מכל הכיוונים. והיא נעה בחן דובי מחדר לחדר באוהל הנשיאותי שלנו.
אור מרכזי עדיין אין ואנו משתמשים בפנסים קטנים, אבל רוב הזמן חשוך. תחושה כאילו אנחנו בטיול במדבר יהודה.
גם לי קריר קלות. נראה מה יהיה מחר בבוקר – אם השתלם או לא.
ועוד הערה קצת אינטימית... סוף סוף יש לנו חדר ופרטיות מהבנות – מה שממש חסר לנו בטיול הזה, אבל בקור הזה מי בכלל מוכן לפשוט גרב...
7.1.09 22:40
איזו חופשה ניו זילנדית אמיתית היתה לנו...
במשך שבוע וחצי כמו ניו זילנדים אמיתיים במשך חופשת הכריסטמס היינו באתר הקמפינג הגדול בנלסון שנקרא Tahuna beach , הקמנו אוהל במתחם שלנו, עשינו על האש ושתינו (אנחנו יין אבל הניו זילנדים מכלים ארגזי בירות אחד אחרי השני בקצב מהיר). האמת היא שבניגוד לרוב הקמפרים (אנשים שעושים קמפינג) הניו זילנדים – לנו לא היה בתוך האוהל ארונות אחסון, מקרר, מטבח מאובזר, טלויזיה, ועוד כל מיני דברים שקיווים (הכינוי לניו זילנדים) מביאים איתם לחופשת הקמפינג על מנת שלא ירגישו ירדו מרמת החיים שיש להם בבית... אבל קנינו 2 כיסאות, אופניים קטנות לעלי שתיתן לנו קצת חופש, וקיבלנו מזוג נחמד גם ברביקיו גז כי הם קנו חדש – וכל זה נתן לנו הרגשה שאנחנו מבלים בחופשת קמפינג אופיינית.
הבנות היו כל כך מאושרות! מכיוון שבניו זילנד הקיץ הוא מדצמבר עד פברואר (ובפועל מאמצע דצמבר עד מרץ), אזי חופשת בתי הספר היא בהתאם (אמצע דצמבר ועד סוף ינואר).
כל האתר היה מלא בילדים. הן מצאו חברות בקלות ששיחקו איתן.
איה כבר מהודו מדברת אנגלית לא רעה והיא מבינה אפילו הרבה יותר – ואוצר המילים שלה גדל מיום ליום – כך שהיא מתקשרת עם ילדות אחרות ברמה סבירה. את עלילי כל הילדות הגדולות בסביבה כבר מכירות וקוראות לה Ellili , היא יושבת עליהן על הרגליים ומרגישה בבית.
אנחנו גם מרגישים די בטוח לשחרר אותן להסתובב חופשי ומידי פעם מישהו מאיתנו קופץ שהן בחיים.
הניו זילנדים אוהבים קמפינג. לכל אחד יש את החלקה הקבועה שהוא בא אליה כבר שנים.
אישה אחת בת 63 סיפרה לי שאמא שלה היתה מגיע לאותה חלקה כל כריסטמס שנה אחר שנה , ועכשיו היא ממשיכה את המסורת...
הם באים באוהלים משוכללים ששלנו נראה כמו לול לידם , קראוונים יפהפיים שמחוברים אליהם אוהלים שמשמשים כחדר צמוד נוסף להסבה/בישול/שינה וכד'. בנוסף יכול להיות אוהל קטן לבן שהצטרף, מגיני רוח מכל מיני סוגים, ולכולם יש ברביקיו גז גדול שאם לא כן איזו חופשה זו?
והם נחמדים הניו זילנדים האלה.
אחד השאיר לנו את הברביקיו שלו.
שני, ששמע שאני מחפש קבל חשמלי שמתאים לחיבור לנק' כח – עשה כל מיני בדיקות איך אני יכול להשיג כזה. ובכלל כולם היו חביבים וסקרנים במיוחד למשמע השפה המוזרה שדיברנו בה – מהיכן אנחנו, לכמה זמן בנו והאם אנחנו אוהבים את ניו זילנד?
אגב, גם כמעט כולם שואלים אם באנו להגר – או האם יש לנו כוונה כזו.
כנראה שזה מאוד נפוץ – הרי זו אומה של מהגרים.
הבנות היו כל כך מאושרות! מכיוון שבניו זילנד הקיץ הוא מדצמבר עד פברואר (ובפועל מאמצע דצמבר עד מרץ), אזי חופשת בתי הספר היא בהתאם (אמצע דצמבר ועד סוף ינואר).
כל האתר היה מלא בילדים. הן מצאו חברות בקלות ששיחקו איתן.
איה כבר מהודו מדברת אנגלית לא רעה והיא מבינה אפילו הרבה יותר – ואוצר המילים שלה גדל מיום ליום – כך שהיא מתקשרת עם ילדות אחרות ברמה סבירה. את עלילי כל הילדות הגדולות בסביבה כבר מכירות וקוראות לה Ellili , היא יושבת עליהן על הרגליים ומרגישה בבית.
אנחנו גם מרגישים די בטוח לשחרר אותן להסתובב חופשי ומידי פעם מישהו מאיתנו קופץ שהן בחיים.
הניו זילנדים אוהבים קמפינג. לכל אחד יש את החלקה הקבועה שהוא בא אליה כבר שנים.
אישה אחת בת 63 סיפרה לי שאמא שלה היתה מגיע לאותה חלקה כל כריסטמס שנה אחר שנה , ועכשיו היא ממשיכה את המסורת...
הם באים באוהלים משוכללים ששלנו נראה כמו לול לידם , קראוונים יפהפיים שמחוברים אליהם אוהלים שמשמשים כחדר צמוד נוסף להסבה/בישול/שינה וכד'. בנוסף יכול להיות אוהל קטן לבן שהצטרף, מגיני רוח מכל מיני סוגים, ולכולם יש ברביקיו גז גדול שאם לא כן איזו חופשה זו?
והם נחמדים הניו זילנדים האלה.
אחד השאיר לנו את הברביקיו שלו.
שני, ששמע שאני מחפש קבל חשמלי שמתאים לחיבור לנק' כח – עשה כל מיני בדיקות איך אני יכול להשיג כזה. ובכלל כולם היו חביבים וסקרנים במיוחד למשמע השפה המוזרה שדיברנו בה – מהיכן אנחנו, לכמה זמן בנו והאם אנחנו אוהבים את ניו זילנד?
אגב, גם כמעט כולם שואלים אם באנו להגר – או האם יש לנו כוונה כזו.
כנראה שזה מאוד נפוץ – הרי זו אומה של מהגרים.
15.1.10 18:00
אנחנו כבר כמעט שבועיים בחווה האורגנית השלישית שלנו בגולדן ביי, החלק הצפוני ביותר של האי הדרומי. איך אומר הביטוי השחוק "פעם שלישית קובעת", אז אצלנו זה בה לידי ביטוי שסוף סוף נפלנו על חווה טובה כמו שצריך. הפעם הראשונה היתה לא רעה, השניה רעה, והשלישית טובה ללא אח ורע..
בעלי החווה הם זוג מבוגר שעובד כל היום בגינה ובחווה, ילדי פרחים לשעבר – שיש להם 40 שנים נסיון באורח חיים טבעי ואורגני. היא אמריקאית יהודיה במוצאה והוא ניו זילנדי.
בכלל גולדן ביי נראה ערבוב של ניו זילנדים "מקוריים" עם אנשים מכל הגילים שנראה שרק חזרו מפסטיבל מדיטציה ואהבה במדבר. המקום מאוד אהוב על מטיילים הן בגלל מזג האויר היפה והחופים החוליים (מאוד נדיר בניו זילנד- או לפחות באי הדרומי), והן בגלל המודעות האקולוגית החזקה שיש כאן.
התנאים – מצויינים. אינטרנט בסיסי בחינם, שעות עבודה נוחות (5 שעות מ8:30 עד 13:30), יחידת דיור קטנה מאובזרת ויפהפיה עם חדר לבנות.
מכיוון שאנחנו כבר וופרים עתירי ניסיון – מראש תיאמנו ציפיות שאחד עובד ושני עם הילדים ומקסימום יכול לתת שעה שעתיים – ומבחינתנו – אנחנו נקנה לעצמנו את רוב האוכל – ושהם יתנו כמה שנראה להם. התוצאה היא הרבה פחות מתחים – והרגשה נעימה לכל הצדדים.
בעלי החווה הם אנשים מקסימים שמתחשבים בנו ומנסים להיות לעזר ככל האפשר.
יש כאן שפע ספרות על בניה אקולוגית, גידולים אורגניים וכל מה שקשור לPermaculture ועוד.
אמנם, חלק גדול מהעבודה שאנחנו עושים היא עישוב – אבל אין מה לעשות – זו העונה, מה גם שמזה אנחנו משתדלים ללמוד כמה שאפשר.
חסרון אולי יחיד... אין ילדים. כלל ידוע שכל הורה לילד בן 4 פלוס הוא – אם יש הרבה ילדים בסביבה – יש לך הרבה יותר שקט מהילדים שלך. אז לצערי אין לנו כל כך שקט מהילדים – ואם אנחנו לא מגייסים את עצמנו ומפעילים אותם – הם פשוט משגעים אותנו (לפעמים אנחנו כל כך מתגעגעים לתקופה שהיינו שמים אותם בגן ומקבלים מהם כמה שעות שקט).
יחד עם זאת שלא יהיה ספק – אני אישית מעדיף להיות איתם כל היום עם השיגועים שלהם מלהיות בעבודה – 12 שעות מחוץ לבית ולקבל אותם עייפות ועצבניות ב 19:00 בערב.
אתמול היינו ב יריד שנקרא A&P ומקביל לשבועות שלנו. החג של החקלאים ואנשי האדמה.
במסגרת היריד השנתי הזה היו תחרויות גזיזת כבשים וחטיבת עצים, תצוגת כלי מיכון חקלאי מכל הסוגים, דוכנים מעניינים, יריד משחקים לילדים ועוד.
דבר לא מצחיק בכלל שראיתי, אופנועים קטנים (50cc ו- 80cc ) לילדים קטנים. שתבינו – איה עלתה על הקטן שבהם בלי בעיה ויכלה לעמוד. אני בגילי המופלג חושש לעלות על אופנועים – והנה כעת מוכרים אופנועים לכיתות א-ב ? לא מובן לחלוטין.
היום היינו בעוד אירוע משעשע, Titanic Cardbox Boats race.הניו זילנדים, בשיעמומם (חבל שאנחנו לא כאלו...) המציאו לעצמם מלא פעילויות, למלא את הקיץ הקצר שלהם. אחד מהם הוא תחרות סירות קרטון. החוקים – בנה לך סירה העשויה מקרטון, נייר דבק וצבע. צא לדרך, אם בחתירה ביד או במשוטים למסלול של בערך 500 מטר.
הקטיגוריות המנצחות הן : 1. הסירה שהגיעה ראשונה. 2. הסירה שטבעה בצורה הכי דרמטית.
אני חייב לאמר שהיה ממש משעשע – ואגב, תתפלאו אבל היו סירות ששטו לא רע בכלל .
17.1.10 21:30
אני חייב להודות. אנחנו מאוד מאוד מתגעגעים.
אנה ואני מדברים על זה כמעט כל יום. כמה אנחנו רוצים לחזור, ומתי זה יקרה.
לא, חברים – אני לא מדבר על ישראל, מצטער.
אני מדבר על הודו.
כמו בחור צעיר שהחליף חברה ועושה כל הזמן השוואות (או ליתר דיוק כמו בחורה שבדיוק יוצאת עם בחור חדש – ו90% מהזמן משווה ומשווה...) , אני ואנה כל הזמן משווים את הודו לניו זילנד.
והמסקנה – אין בכלל מה להשוות – בהודו נהנינו הרבה יותר.
קשה להסביר במילים את סוד קיסמה של הודו. נכון, יש הרבה יותר דברים שליליים – ודברים שמשגעים אותך, אנשים שכל מה שהם רוצים זה להוציא ממך עוד כמה רופיות.
אבל בהודו הכל אמיתי. הכל מעניין. וכאן לעומת זאת – הטבע יפה. וזהו פחות או יותר.
אני יודע שיהיה מי שיחלוק עלי אך זה באמת עיניין אישי.
הודו היתה ותישאר בשבילנו מקום קסום שהרגשנו שלא מיצינו, לא רצינו לעזוב – ותמיד נשאף לחזור אליו.
בניו זילנד לעומת זאת – יש לנו בעיקר הרגשה שאנחנו מעבירים זמן עד שנחזור הביתה.
פגשנו בתחילת הטיול משפחה יקרה שעשתה מסלול הפוך (אוסטרליה – הודו) והם אמרו בדיוק הפוך – שהם כבר מתים לעוף הביתה וקיצרו את השהות בהודו. יכול להיות שהסיבה להרגשה שלנו היא גם בחלקה ש "הפכנו תקליט" וכעת אנחנו בחצי השני של הטיול וקרובים יותר לחזרה הביתה – אבל אני מאמין שזה בעיקר בגלל הודו.
כמעט כל התמונות של הודו שעולות לנו בשומר מסך - עושות לנו עיקצוצים ולאנה מלחלחות את העיניים.
אנה ואני מדברים על זה כמעט כל יום. כמה אנחנו רוצים לחזור, ומתי זה יקרה.
לא, חברים – אני לא מדבר על ישראל, מצטער.
אני מדבר על הודו.
כמו בחור צעיר שהחליף חברה ועושה כל הזמן השוואות (או ליתר דיוק כמו בחורה שבדיוק יוצאת עם בחור חדש – ו90% מהזמן משווה ומשווה...) , אני ואנה כל הזמן משווים את הודו לניו זילנד.
והמסקנה – אין בכלל מה להשוות – בהודו נהנינו הרבה יותר.
קשה להסביר במילים את סוד קיסמה של הודו. נכון, יש הרבה יותר דברים שליליים – ודברים שמשגעים אותך, אנשים שכל מה שהם רוצים זה להוציא ממך עוד כמה רופיות.
אבל בהודו הכל אמיתי. הכל מעניין. וכאן לעומת זאת – הטבע יפה. וזהו פחות או יותר.
אני יודע שיהיה מי שיחלוק עלי אך זה באמת עיניין אישי.
הודו היתה ותישאר בשבילנו מקום קסום שהרגשנו שלא מיצינו, לא רצינו לעזוב – ותמיד נשאף לחזור אליו.
בניו זילנד לעומת זאת – יש לנו בעיקר הרגשה שאנחנו מעבירים זמן עד שנחזור הביתה.
פגשנו בתחילת הטיול משפחה יקרה שעשתה מסלול הפוך (אוסטרליה – הודו) והם אמרו בדיוק הפוך – שהם כבר מתים לעוף הביתה וקיצרו את השהות בהודו. יכול להיות שהסיבה להרגשה שלנו היא גם בחלקה ש "הפכנו תקליט" וכעת אנחנו בחצי השני של הטיול וקרובים יותר לחזרה הביתה – אבל אני מאמין שזה בעיקר בגלל הודו.
כמעט כל התמונות של הודו שעולות לנו בשומר מסך - עושות לנו עיקצוצים ולאנה מלחלחות את העיניים.
23.1.10 23:00
אחרי שבוע נוסף של עבודה בחווה המקסימה שאנו נמצאים בה שנקראת RIVERSEA, אנחנו ממש כבר נהנים מכל יום. אנחנו מחלקים עומס כך שאני עובד יומיים ואנה עם הילדים – ואז יום אנה עובדת ואני עם הילדים. גם כך העבודה היא באיזי – וב 13:30 כל יום אנחנו מתכנסים בביתנו לאכול צהריים ומאז כל היום ביחד.
בין הדברים שעשיתי השבוע זה בניית חוות תולעים. חייב להודות שבאנגלית זה נשמע יותר טוב – Warm Farm. למה זה טוב תשאלו? הכנת קומפוסט מרוכז ואיכותי במיוחד ובמהירות ובקלות גדולה יותר מחבית קומפוסט בחצר.
ניגשתי לפרוייקט בהתלהבות גדולה, קראתי מאמרים ועשיתי חקר שוק לדגמים הקיימים. לקחתי תכנון הקיים כבר בשוק – ואפילו שיפרתי אותו קלות.
הבנייה היתה כמובן מכל מה שיש בחצר (חוץ מרשת שקנינו), כפי שצריך להיות.
למדתי לאהוב את היצורים החלקלקים והריריים האלו –וכעת אני לא יכול לחכות עד שאבנה לי את החווה שלי בבית כשנחזור...
אחרי שבוע נוסף של עבודה בחווה המקסימה שאנו נמצאים בה שנקראת RIVERSEA, אנחנו ממש כבר נהנים מכל יום. אנחנו מחלקים עומס כך שאני עובד יומיים ואנה עם הילדים – ואז יום אנה עובדת ואני עם הילדים. גם כך העבודה היא באיזי – וב 13:30 כל יום אנחנו מתכנסים בביתנו לאכול צהריים ומאז כל היום ביחד.
בין הדברים שעשיתי השבוע זה בניית חוות תולעים. חייב להודות שבאנגלית זה נשמע יותר טוב – Warm Farm. למה זה טוב תשאלו? הכנת קומפוסט מרוכז ואיכותי במיוחד ובמהירות ובקלות גדולה יותר מחבית קומפוסט בחצר.
ניגשתי לפרוייקט בהתלהבות גדולה, קראתי מאמרים ועשיתי חקר שוק לדגמים הקיימים. לקחתי תכנון הקיים כבר בשוק – ואפילו שיפרתי אותו קלות.
הבנייה היתה כמובן מכל מה שיש בחצר (חוץ מרשת שקנינו), כפי שצריך להיות.
למדתי לאהוב את היצורים החלקלקים והריריים האלו –וכעת אני לא יכול לחכות עד שאבנה לי את החווה שלי בבית כשנחזור...
היום היינו בפסטיבל אופייני ויחודי לגולדן ביי. הוא נקרא A way with the Fairies.
איזה פסטיבל מקסים. הבנות נהנו כ"כ.
אתה מגיע, משלם כמה דולרים וכבר שולחים אותך עם הבנות לבנות להם כנפיים של פיות ושרביט קסמים עם הרבה נצנצים ופעמון... אתה משתתף בחיפוש אחרי אוצרות, אתה הולך בשבילי היער בחיפוש אחרי אבנים מיוחדות שפוזרו שכל אחת מהם תזכה אותך בפרס (היום הייתי רק אני עם הבנות – מה שלא הותיר לי אפשרות להפנות משאבים גם לחיפושים...).
ברחבי היער מפוזרים אמנים שמנגנים, שרים ורוקדים.
במרכז היער – יש התכנסות לפיקניק עם כיבוד, מוסיקה, מספר סיפורים וצביעת פנים.
וכשאתה יוצא מהיער מקבלת אותך להקה המנגנת מוסיקת עולם , וכל האנשים שמריצים את הפסטיבל נראים כאילו סיימו את התכנסות ה RAINBOW (למי שמכיר) ובאו ישר לכאן...
איזה פסטיבל מקסים. הבנות נהנו כ"כ.
אתה מגיע, משלם כמה דולרים וכבר שולחים אותך עם הבנות לבנות להם כנפיים של פיות ושרביט קסמים עם הרבה נצנצים ופעמון... אתה משתתף בחיפוש אחרי אוצרות, אתה הולך בשבילי היער בחיפוש אחרי אבנים מיוחדות שפוזרו שכל אחת מהם תזכה אותך בפרס (היום הייתי רק אני עם הבנות – מה שלא הותיר לי אפשרות להפנות משאבים גם לחיפושים...).
ברחבי היער מפוזרים אמנים שמנגנים, שרים ורוקדים.
במרכז היער – יש התכנסות לפיקניק עם כיבוד, מוסיקה, מספר סיפורים וצביעת פנים.
וכשאתה יוצא מהיער מקבלת אותך להקה המנגנת מוסיקת עולם , וכל האנשים שמריצים את הפסטיבל נראים כאילו סיימו את התכנסות ה RAINBOW (למי שמכיר) ובאו ישר לכאן...
אפרופו פסטיבלים החלטנו ללכת לפסטיבל מקומי שנקרא Luminate, שמתקיים כאן בסוף החודש באחת משמורות הטבע בסביבה. פסטיבל המזכיר בעיקרון את סגול הישראלי רק במהדורה ניו-זילנדית. חשבנו לעצמנו – הרי אוהל יש, גזיה יש – זהו לא צריך עוד שום דבר.
10.2.10 17:00
כבר 13 יום רצוף באוהל וזה כבר נראה לנו כ"כ טבעי....
התחלנו עם פסטיבל Luminate. פסטיבל המקביל לפסטיבל "סגול" המתקיים בארץ או נאטראג' במדבר למי שמכיר. טיפוסים צבעוניים מקומיים מגולדן ביי, ומכל ניו זילנד, וכמובן תיירים רבים.
בנוסף הרבה אנשים שהיו בRainbow gathering העולמי שהיה באי בדרומי של ניו זילנד שבועיים קודם (ניתן לזהות אותם לרוב בקלות, גברים ונשים צעירות עם ראסטות שופעות, תליונים של אבני חן, והרבה קעקועים).
הפסטיבל כמובן אקולוגי לגמרי (שרותי קומפוסט, מקלחות סולאריות, כ"א אוסף ומפנה את הזבל שלו). הפסטיבל כלל הרבה מוסיקה מקומית, מוסיקה אלקטרונית, מופעי לוליינות וסדנאות להטוטים רבים גם עם דגש לילדים (והיו הרבה הרבה ילדים), סדנאות של ריקוד, העצמה, יוגה, מדיטציה ואהבה (בשפע).
אנחנו כרגיל הסתובבנו סביב הילדים ולקח לנו זמן להתאקלם, אבל אחרי יום יומיים כבר מצאנו דרכים גם קצת להנות בעצמנו.
אחד הדברים שאני מתכוון לקחת מהפסטיבל איתי זה תכנון פשוט של מקלחת סולארית בגינה. פשוט התאהבתי ברעיון הממש פשוט ומאוד יעיל לארץ הצחיחה שלנו...
חבית מים שחורה על הגג שממנה מריצים צינור שחור ויוצרים לולאות רבות ע"מ לקבל פני שטח מקסימליים – כך שהמים מתחממים צ'יק צ'ק. מאלתרים מקלחת בגינה עם עמודי עץ עם וילונות כלשהם (שחס וחלילה השכנים לא יראו...) כאשר הניקוז שלה מופנה להשקיית חלקים שאנו רוצים – והנה חסכנו לנו חלק גדול מההשקייה לגינה !
התחלנו עם פסטיבל Luminate. פסטיבל המקביל לפסטיבל "סגול" המתקיים בארץ או נאטראג' במדבר למי שמכיר. טיפוסים צבעוניים מקומיים מגולדן ביי, ומכל ניו זילנד, וכמובן תיירים רבים.
בנוסף הרבה אנשים שהיו בRainbow gathering העולמי שהיה באי בדרומי של ניו זילנד שבועיים קודם (ניתן לזהות אותם לרוב בקלות, גברים ונשים צעירות עם ראסטות שופעות, תליונים של אבני חן, והרבה קעקועים).
הפסטיבל כמובן אקולוגי לגמרי (שרותי קומפוסט, מקלחות סולאריות, כ"א אוסף ומפנה את הזבל שלו). הפסטיבל כלל הרבה מוסיקה מקומית, מוסיקה אלקטרונית, מופעי לוליינות וסדנאות להטוטים רבים גם עם דגש לילדים (והיו הרבה הרבה ילדים), סדנאות של ריקוד, העצמה, יוגה, מדיטציה ואהבה (בשפע).
אנחנו כרגיל הסתובבנו סביב הילדים ולקח לנו זמן להתאקלם, אבל אחרי יום יומיים כבר מצאנו דרכים גם קצת להנות בעצמנו.
אחד הדברים שאני מתכוון לקחת מהפסטיבל איתי זה תכנון פשוט של מקלחת סולארית בגינה. פשוט התאהבתי ברעיון הממש פשוט ומאוד יעיל לארץ הצחיחה שלנו...
חבית מים שחורה על הגג שממנה מריצים צינור שחור ויוצרים לולאות רבות ע"מ לקבל פני שטח מקסימליים – כך שהמים מתחממים צ'יק צ'ק. מאלתרים מקלחת בגינה עם עמודי עץ עם וילונות כלשהם (שחס וחלילה השכנים לא יראו...) כאשר הניקוז שלה מופנה להשקיית חלקים שאנו רוצים – והנה חסכנו לנו חלק גדול מההשקייה לגינה !
לאחר הפסטיבל פנינו לטוטראנוי הנמצאת בשמורת הטבע הלאומית "אייבל טאזמן".
המקום כ"כ יפה ורגוע. יש בו חוף חולי (די נדיר בניו זילנד) ומים תכולים ושקטים.
כמובן המים קרים וקשה לי אישית להיכנס אליהם אבל למקומיים שה לא מפריע כלל.
אני הולך למים, מרטיב את כף הרגל ומתחיל לעשות קולות של פינגוין. כאשר אני מסתובב לחזור לכיסא שלי (מי יושב על החול?!?) חולפים מולי כמה ילדים קטנים ניו זילנדים הרצים ישר לתוך המים הקפואים בצרחות הנאה.
טוב, נראה אותם בחום של המדבר, אם הם יסתדרו כמוני...
בכל אופן השמורה די בסיסית ואין מקלחות חמות (מרתיחים בסיר על הגז בלי בעיה), אין חשמל (לא נורא, אנה לא הביאה את הפן לטיול). מה שכן יש זה אספקה סדירה של בולי עץ ומתחמים למדורות, ושמיים בהירים ומדהימים שאנו מסתכלים בערב כשאנו מול המדורה ורואים את שביל החלב כ"כ בהיר ומרשים, והשמיים זרועי כוכבים בצורה שלא ניתן לראות בכל מקום מיושב.
יש לנו ים חולי שמעסיק את הבנות שעות, ובזמן הזה אנחנו יושבים בכיסאות נוח בחוף בתנוחה האהובה עלינו – התנוחה הפנסיונרית (להבדיל מ...).
יש לנו ספרים טובים ואנחנו די מאושרים. ממש תחושה של חופשה.
המקום כ"כ יפה ורגוע. יש בו חוף חולי (די נדיר בניו זילנד) ומים תכולים ושקטים.
כמובן המים קרים וקשה לי אישית להיכנס אליהם אבל למקומיים שה לא מפריע כלל.
אני הולך למים, מרטיב את כף הרגל ומתחיל לעשות קולות של פינגוין. כאשר אני מסתובב לחזור לכיסא שלי (מי יושב על החול?!?) חולפים מולי כמה ילדים קטנים ניו זילנדים הרצים ישר לתוך המים הקפואים בצרחות הנאה.
טוב, נראה אותם בחום של המדבר, אם הם יסתדרו כמוני...
בכל אופן השמורה די בסיסית ואין מקלחות חמות (מרתיחים בסיר על הגז בלי בעיה), אין חשמל (לא נורא, אנה לא הביאה את הפן לטיול). מה שכן יש זה אספקה סדירה של בולי עץ ומתחמים למדורות, ושמיים בהירים ומדהימים שאנו מסתכלים בערב כשאנו מול המדורה ורואים את שביל החלב כ"כ בהיר ומרשים, והשמיים זרועי כוכבים בצורה שלא ניתן לראות בכל מקום מיושב.
יש לנו ים חולי שמעסיק את הבנות שעות, ובזמן הזה אנחנו יושבים בכיסאות נוח בחוף בתנוחה האהובה עלינו – התנוחה הפנסיונרית (להבדיל מ...).
יש לנו ספרים טובים ואנחנו די מאושרים. ממש תחושה של חופשה.
לפני יומיים התחלתי קורס של בנייה אקולוגית אצל מומחה מקומי, המתגורר בסמוך.
אני כבר יודע שזה אחד הקורסים הכי כיפים ומעניינים שלקחתי בחיי וכבר התחלתי להרחיב את ידיעותי בנושא (רשימת הספרים שקניתי כבר מדאיגה את אנה שאנחנו עוברים את ה 120 ק"ג מטען– ואנחנו בהחלט מעל 120, אבל אני מרגיע אותה שאני מתכוון לזרוק הרבה הרבה דברים שכעת משמשים אותנו).
אני כבר יודע שזה אחד הקורסים הכי כיפים ומעניינים שלקחתי בחיי וכבר התחלתי להרחיב את ידיעותי בנושא (רשימת הספרים שקניתי כבר מדאיגה את אנה שאנחנו עוברים את ה 120 ק"ג מטען– ואנחנו בהחלט מעל 120, אבל אני מרגיע אותה שאני מתכוון לזרוק הרבה הרבה דברים שכעת משמשים אותנו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה