17.10.2009 22:30
אני שוכב במיטה, פקקי צמר גפן באוזני מנסים לגונן עלי מכל הפיצוצים מסביב.
הפיצוצים לא נגמרים – פשוט נון סטופ. זהו חג הדיוואלי – חג האור, אחד משני החגים הכי גדולים בהודו (השני הוא חג ההולי – זה שכולם זורקים על כולם צבעים...).
לא נעים להגיד אבל פשוט זוועה. יותר מכך שזהו חג האור, שהחלק הנחמד בו הוא שכל הבתים מתכסים במנורות צבעוניות, זהו חג הזיקוקין (אכן יש קשר לאור) והנפצים (ממש אין קשר).
כל וורנסי נשמעת כמו חזית קרב – ויש לי כאן 1.2 מיליון עדים שאני לא מגזים. אין 5 שניות רצופות בלי פיצוץ. חלקם רחוקים וחלקם של השכן הבן יונה שהוא וילדיו גורמים לי לשמוח שאנה לא לידי שומעת את מגוון הקללות שאני מחדש/משפץ/ וממציא.
כשחזרתי ברקשה מהעיר הביתה לפני שעה– הייתי חייב לשים משקפי שמש (בלילה!) לשים יד אחת על העיניים ואחת על האוזן.,כי פשוט פחדתי פחד מוות שאחד המטומטמים חסרי האחריות (וכנראה יש כאן 1.2 מיליון כאלה...) יכוון לי בטעות על העיניים או יפוצץ קרוב אלי, ואני אסיים את היום באקורד צורם מאוד...
כל הרחובות שורצים ילדים, נערים ומבוגרים שמפוצצים נפצים שנשמעים מאוד מאוד אמיתיים, שמעיפים זיקוקים לכל הכיוונים (הם פיספסו את תדריך הבטיחות, וגם לא קראו את הוראות הבטיחות שמעולם לא נוצרו לכל נפץ וזיקוק).
לא נראה לי שאני אצליח להרדם בשעתיים הקרובות....
לצערי כל חווית הדיוואלי הנ"ל היא הבשורות הטובות.
כפי שסיפרתי אני כעת בוורנאסי, עיר גדולה בצפון מזרח הודו, על גדות נהר הגנגס הקדוש לכל ההינדים. במקביל הוריה של אנה הצטרפו אליה ואל הבנות לגואה ולאחר מספר ימים ביחד כולם נסעו להאמפי, אחד מאתרי המורשת העולמית שנמצא במרכזה של הודו.
בינתיים השארנו בית עם חפצים בגואהבחוף אראמבול, נעול במנעול שלי.
ולצערי כמו שקורה לא מעט בגואה - כנראה שמישהו קיבל דיווח שהבית מתרוקן מאנשים ואתמול בלילה פרצו לנו. שברו את המנעול ונכנסו בדלת הראשית.
מכיוון שגם אני וגם אנה וגם הוריה נמצאים במרחק מאות ואלפי קילומטרים מגואה, אין לנו לדעת את כל הנזק. מה שבטוח הלכו אלפי שקלים להורים של אנה, ולנו הלכה המצלמה החדשה (שהיתה בדרך לארץ לתיקון – לפחות הם נידפקו במצלמה שלא עובדת – והם לא יכולים להפעיל את האחריות.....) , וגם הטלפון מוטורולה של אנה מהארץ נגנב.
כל כך מרגיז. ולא משנה שזו היתה טעות להשאיר כסף מצד הוריה של אנה.
עדיין כל כך מתסכל ומעציב.
אנו לוקחים את הכל בפרופורציה, כולנו בריאים ושלמים וזה רק כסף, אבל זה עדיין מקלקל לך את ההנאה כאשר אתה בטיול שבו אתה אמור רק להנות.
לצערי גואה לא תיזכר לטובה ובמיוחד הכפר באראמבול – כולם יראו לנו חשודים שנהיה שם – ואני לא בטוח שבעלי הבית, נהג המונית, השכנה, סוכן המכירות או כל מי שהיה לנו קשר איתו, אין לו קשר ישיר/עקיף עם הגניבה.
אף אחד לא שיער שאראמבול יהיה כל כך לא בטוח.
18.10.09 20:30
במקביל קרה אתמול משהו שמאוד מרגיז אותי, משהו מאוד הודי.
גם מזכיר את חוסר האונים שלך מול החברות הגדולות, רק כאן בהודו זה נכון שבעתיים כשאתה תייר.
שהיינו בצפון קנינו כרטיס סים מקומי על מנת שנוכל להשתמש בו בנייד שהבאנו מהארץ.
הסים היה של חברת AIRTEL.
לא היינו מרוצים מהסיבה שתוך שבוע התחילו להגיע SMS פירסומיים. בין 2 ל8 ביום בכל שעה אפשרית ולא אפשרית. אי אפשר להתקשר לCUSTOMER CARE שאתה דובר אנגלית. פשוט בזבוז זמן. אמרו לנו שאפשר לשלוח SMS שבו כתוב "start DND" (Do Not Disturb) ואז זה מפסיק,
רק צריך לחכות 45 יום עד שזה יכנס לתוקף....
כאשר אתה יוצא מהמדינה (היינו בהימאצ'אל פראדש) אתה מתחיל לשלם תעריפי ROAMING על שיחות נכנסות.
נו טוב הגענו לגואה – חייבים לקנות סימים חדשים כדי לא לבזבז כסף רב על תעריפי נדידה (סים עולה 8 ₪). מה קונים?
בד"כ אני אקנה מחברה אחרת כי לא הייתי מרוצה מהקודמת – אבל שמעתי שגם חברות אחרות יש את אותה הבעיה ולכן מכיוון שאני מכיר טוב את חוק מרפי – החלטתי לחיות עם הרע שאני מכיר ולא לנסות את הרע של החברות האחרות (מזמן הגעתי למסקנה שאתה מצפה לבעיה בהודו – היא מגיע אליך בצורה שלא ציפית...).
ועל כן החלטתי לקנות עוד סים של AIRTEL אבל של מדינת גואה.
אז מרפי היכה בצורה שלא ציפיתי.
כעבור יומיים התחלתי לקבל SMS של עצה לחיים טובים יותר(למשל :" תחשוב מחשבות חיוביות ולא שליליות והיום שלך יראה יותר טוב..."). כעבור 5 דקות הגיע חיוב של 1.5 רופי על ההורדה של ה"עצה". נו טוב 15 אגורות, מרגיז אבל נסבל.
לאחר יומיים הקצב עלה ל - 2 עצות ביום. אבל נשאר ככה.
שהגעתי לוורנסי ביקשתי מאחיין של המורה שלי להתקשר לCUSTOMR CARE ולבקש שיבטלו את ההורדות.
נו טוב, התקשר הבחור והפנו אותו למרכז בגואה. התקשר לשם ואמרו לא שאין בעיה - מבוטל מיידית (השיחה עלתה 10 רופי).
למחרת כבר לא קיבלתי שום עצה, אבל חיוב על עצה קיבלתי (1.5 רופי).
לא עברה שעה ועוד חיוב הגיע. "רק 9 בבוקר וכבר 2 חיובים, מעניין מה צופן לנו היום.... ", אני חושב לעצמי.
עד הערב כבר היו 7 חיובים ללא שום עצה.
בלילה כבר הגיע חיוב (ללא עצה כמובן) של 5 רופי.
ב 5:00 בבוקר עוד אחד של 5 רופי, ולאחריו התעריף חזר להיות 1.5 רופי.
כנראה שיש תעריך יום ותעריף שונה ללילה לעצות שאני לא מקבל.
בכל אופן זה מה שקורה שאתה פונה לשרות לקוחות הודי...
כך עוברת לה שעה אחר שעה בהן אני רואה איך הכסף שהטענתי את הכרטיס דולף לו לביוב כמו מים ממיכל סדוק.
כעת אני קונה סים חדש של וורנסי – וזה לא יהיה AIRTEL זה בטוח.
השעה עוד מעט 9:00 והחדשות הרעות שגם הלילה צפויים לנו פיצוצים רבים. חג הדיוואלי ממשיך להישמע למרחוק כבר לילה שני. גם השכן והילדים שלו חזרו לפוצץ במרפסת הסמוכה – וכל המחשבות החיוביות שאני מנסה שיהיו לי פשוט מתמוגגות.
21.10.2009 15:00
לצערי ההדים מפרשת הפריצה לביתנו לא שוככים, ומצב הרוח ממשיך להיות עכור – ואפילו נעשה עוד יותר גרוע שמנסים לטפל בפריצה מול המשטרה.
אנה הקדימה את החזרה מהאמפי והגיע היום לאראמבול, גואה.
מכיוון שלא הגשנו טופס ההרשמה שבעל הבית נתן לנו (בדיוק לעלי נשברה כף הרגל והיה לנו סרט של יומיים) - המשטרה מקשה על הגשת תלונה.
בהתחלה הם ביקשו שנשנה את התאריכים – אבל התעקשנו לדווח על תאריכי אמת – כדי לא לשקר לביטוח (שבכלל לא בטוח שהם מכסים משהו).
היינו צריכים להפעיל חבר של חבר של בעל הבית – כדי שלא נצטרך לשנות תאריכים.
שלב הבא הם מנסים לשכנע אותך (באינטנסיביות) לא לדווח על ROBERRY אלא על MISSING.
הסיבה כמובן ברורה – הם לא רוצים לקחת שום פעולת חקירה וכן זה נכנס להם לא טוב לסטטיסטיקה.
אם אתה לא משתכנע – הם אומרים לך – אנחנו צחנת משטרה קטנה באראמבול – אנחנו יכולים לתת לך דוח רק על MISSING – אתה צריך לנסוע לפאנג'י (900 רופי במונית) ושם (אולי) יטפלו בך.
האיש שדיברת איתו בבוקר לא נימצא – והם מתחילים לספר לך סיפורים – ואומרים לך למה לא באת עד עכשיו (אתה עונה שלא היית בגואה) ואז הם אומרים – תבוא מחר....
הבעיה היותר גדולה שאנחנו מבינים מחברים מקומיים שכולם יודעים מי הגנבים – והם פוחדים לספר ,כנראה כנופייה מקומית. אין מצב שבכפר כ"כ קטן כולם לא מכירים את כולם. הכנופייה גם מקושרת למשטרה – ולכן אין עם מי לדבר.
מה שמפחיד הוא שהגנבים לא בזבזו זמן על החדר של הבנות או מקומות אחרים – הם הלכו ישר להיכן שהיו הכסף והחפצים היקרים.
בכל אופן – החלטנו שאני אקדים את החזרה וכולנו נעוף מגואה ASAP.
24.10.2009 22:20
מכיוון שאני כותב את הקורות אותנו ומכיוון שהתפצלנו – רק אנה יכולה לספר ממקור ראשון ובצורה מדוייקת את תלאותיה ומלחמותיה במשטרה ההודית בגואה.
יום אחר יום זה נמשך – למרות שכל מה שביקשנו הוא אישור שהגשנו תלונה.
התשובה היתה "לא!", " לא ניתן לספק לך אישור כזה",
בהתחלה כיצריך לנסוע לעיר אחרת, אח"כ כי אתה חייב להישאר בהודו עד שבית המשפט יזמן אותך להעיד (במקרה ותופסים את הגנב – למרות שהם בפירוש אמרו שאין להם סיכוי למצוא את הגנב...)
אח"כ הם אמרו שבמקרה ואתה מדווח ROBBERY לא תוכל לקבל את מה שגנבו לך (במקרה וימצאו) מכיוון שזה ישאר בידי בית המשפט כראיה, אח"כ שוב אמרו לה שהיא צריכה לנסוע לעיר אחרת, ועוד ועוד כהנה וכהנה – ואנה שלי היקרה נלחמה כמו לביאה – ולבסוף הצליחה לכופף את אלו שמנסים כמעט בכח להניא אותה מלהתלונן על שוד, וקיבלה אישור על הגשת תלונה (לקח לה 4 ימים).
שמתי לב למעשה שלא כתבתי הרבה על הלימודים שלי בוורנסי.
טוב, אז זה פשוט כיף לא נורמלי וקשה לתאר את התחושה שיש לי כאשר אני (אבא ל 2 ילדות קטנות בפול טיים ג'וב) יכול להקדיש 5 שעות ביום למוסיקה.
מרגע שאתה הורה ההזדמנויות שלך לקחת תחביב וממש להעמיק בו הן כמעט אפסיות.
הכיף הגדול הוא שכל יום יש לי בנוסף ל 4 שעות אימונים עם המורה (והוא מצטרף איתי ומנגנים ביחד חלק גדול מהזמן) – גם יש לי 1-2 שעות ביום שבו אני מלווה זמר שבא לכאן (גם תלמיד של המורה שלי) והוא גם מנגן בהרמוניום (אקורדיון שוכב).
ברגע שאתה מלווה שיר מהתחלה עד הסוף זה נותן לך תחושה של מקצועיות מלבד כמובן ההנאה הגדולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה