06.10.2009 17:00
כבר 5 ימים בגואה ולצערי האור מתחיל להיראות רק עכשיו בקצה המנהרה...
אני מדבר על מזג האויר כמובן.
כשהגענו לגואה ירד גשם מבול שהתחיל יום לפני ונפסק רק לאחר 3 ימים. היו כמובן הפוגות של גשם קל בלבד – אבל להפסיק ממש, לא יותר משעתיים.
עם זאת הגשם הוא רק חלק מהבעיה.
הלחות המטורפת של למעלה מ 90% גורמת לך להזיע בצורה של כל גופך מגיר מיים אפילו בישיבה. מזגנים כמעט ואין כאן, והמאווררים התלויים על התקרה מקלים רק מעט.
הגענו למעשה בסוף ה-"off season" , יש כבר לא מעט תיירים בגואה אבל עדיין חלק קטן ממה שיגיעו בעונה. בכל מקום אתה רואה את המקומיים מכינים את עצמם לגל התיירים. בעלי הדירות והגסטהאוסים משפצים וצובעים. כל המסעדות והבאסטות נבנים שוב (הכל חד עונתי מקונסטרוקציה של גזעי במבוק). העונה המומלצת היא מנובמבר עד פברואר למרות שאומרים שמאמצע אוקטובר כבר בסדר. התוכנית שלנו היא להשתקע כאן עד תחילת נובמבר ואז לשלושה שבועות לטייל בדרום הודו.
כשהגענו – התקשרנו לחברה בשם קייט שסידרה לנו בית להשכרה בדיוק לתקופה שאנו רוצים. בית קטן ומקסים עם 2 חדרי שינה וסלון, משופץ וצבוע בצבע כתום האהוב עלי.
בגואה זו כבר אופנה ישנה, אנשים בונים בתים או משפצים את בתיהם ומשכירים אותם לתיירים לתקופה של 6 חודשים, מאוקטובר עד מרץ. בזמן הזה רוב בעלי הבית סוגרים להם חדר אחד עם כניסה נפרדת וגרים בו כל המשפחה. במקרה שלנו זוג עם 3 ילדים בגיל העשרה.
אה כן, נזכרתי, יש להם גם כלב קטן – אם כבר מצטופפים אז למה לא..
אתה פוסע לך ברחוב וכולם שואלים אותך ? רוצה בית להשכרה? רוצה קטנוע להשכרה?
אני לא רכבתי ולא מתכוון לרכב על קטנוע – ולמזלי החברה השאילה לי אופניים של חברה אחרת שלה שעוד לא הגיעה. פשוט מושלם. אני אפילו מרכיב את איה מאחורה – והיא כל כך מאושרת.
אנו השתקענו בחוף צפוני שנקרא אראמבול והוא ידוע כמשכנם של היפים מזדקנים, רוסים וכמובן ישראלים. אנו גרים ליד החברה (קייט) וזוג חברים נוסף בשם רייצ'ל וצ'ינואה ( היא קנדית והוא אפרו אמריקאי) ויש להם 4 ילדים יפהפיים (עם ראסטות).
החברים הם מאמינים נוצריים אדוקים – ומכנים את עצמם "Followers of Jesus".
הם בנו מן מרכז מדיטציה שבו הם נפגשים כל יום שרים שירי הלל דתיים ומנגנים מוסיקה.
הם מאוד אוהבים יהודים ומדגישים את הקשר ההדוק בין הנצרות ליהדות.
הנקודה היא שבטיול אתה פוגש כל כך הרבה אנשים מדהימים ומעניינים שאם אתה נדרש לתאר אותם – הם ישמעו קצת ביזאריים לאנשים כמוני שטרודים 80% בעבודה ו-20% בבית (כך בכ"א היה לפני הטיול). אבל שאתה מטייל ואתה פוגש את כל אותם האנשים אתה אומר לעצמך :
"יש עוד דרכים לחיות את החיים חוץ מהדרך שאני מכיר – ולמעשה הם לא חיים כ"כ רע, אפילו קצת יותר טוב ממני..." וזה מתחזק יותר ויותר ככול שהטיול מתקדם.
גואה היא מרכז של אנשים שבאים לגור במזג אויר טרופי מצויין וחופים מדהימים למשך 5 חודשים כל שנה. ואני שואל את עצמי – מה הם עושים בשאר החודשים שמאפשר להם לבוא לפה כל שנה!
גם אני רוצה!!!
10.10.2009 22:00
לקח 10 ימים אבל היום אנו כבר מבינים מה אנשים כ"כ אוהבים בגואה.
הכל כ"כ ירוק – בעיקר בגלל שאנו אחרי גשמי המונסון – אבל גם שהעשב מצהיב יש כ"כ הרבה עצים, דקלי קוקוס, עצי קאשיו (ה"פרי" הלאומי של גואה – אני כבר בהתמכרות ק ש ה ), עצי באניאן ענקיים עם ענפים השמוטים לקרקע כמו חבלים, ועוד ועוד...
החופים מאוד יפים במיוחד רצועות חוף התחומות בין צוקים או גבעות מוריקות ודקלי הקוקוס המפארים בהמוניהם את כל שטח החוף.
סירות הדייגים המגיעות בבוקר לקראת 9 עם השלל היומי – ואתה יכול לקנות מהם דגים גדולים ושאר מיני פירות ים בזיל הזול (למשל 2 בורי חיים 40 ס"מ כ"א ב סה"כ 20 ₪, או קילו טייגר שרימפסים ב 25 ₪).
החנויות עם כל המצרכים המערביים שכ"כ מקלים שאתה עם משפחה.
החופש של כל מי שרוצה לשכור קטנוע ולנסוע חופשי ברחבי הארץ, ועוד הרבה דברים שיוצרים בגואה מן מובלעת מערבית טרופית קסומה שגורמת להרבה אנשים לחזור לכאן עוד ועוד.
ההורים של אנה הצטרפו אלינו ל -3 שבועות והבנות סוף סוף נהנות מסבא וסבתא קרובים.
בוורנסי, אני מתכנן לשהות אצל המורה שלי לטאבלה ולעבור סדנא אינטנסיבית של 5-6 שעות כל יום של טאבלה, טאבלה ועוד טאבלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה