9.6.09 20:33
'נו , אז זה איך להיות בהודו עם המשפחה' הייתם לבטח שואלים אותי....
אז תשובתי היתה מתחילה בהתנצלות, הסברים, ומסתיימת בתקווה לעתיד טוב יותר...
אז תשובתי היתה מתחילה בהתנצלות, הסברים, ומסתיימת בתקווה לעתיד טוב יותר...
איך אומרים הגשש : ' מה היה לנו כאן, פלגים פלטינות שמן ברקס, ואת האלמנט לא נכניס לך לחשבון.' אז זהו שעברנו רק את היום הראשון שכלל 28 שעות של המתנות, טיסות,עוד המתנות, מוניות, ילדות סופר עייפות וכל מה שאנו מרגישים זה אך ורק את האלמנט.
אין מה לעשות, ילדות קטנות ( ועוד שתיים ביחד) לא אוהבות המתנות, ובמיוחד כאשר בקושי ישנת בלילה ( מה אנחנו נגיד – אם הן ישנו 4 שעות אז אנחנו שעה וחצי במקרה הטוב), קחו בחשבון שלהורה כמוני שמטבעו לחוץ ברגע האחרון שחס וחלילה לא השמיט שום דבר שסגר את כל הפינות והכי חשוב – שלא שכח משהו בבית (בכל זאת נסיעה לשנה עם תקציב 'רגוע' חבל לקנות) – סף הסבלנות בכל מקרה לא מי יודע כמה...
אבל האשמה לא רק עלי – מי ידע שעלי הקטנה בת השנתיים תתחיל לי בהדגמות כבר בנתב"ג איך זוחלים על הרצפה המלוכלכת, מה היא לא שמעה על זה שהיא נוסעת להודו? קצת הגיינה בסיסית 'for heaven's sake' .
אבל האשמה לא רק עלי – מי ידע שעלי הקטנה בת השנתיים תתחיל לי בהדגמות כבר בנתב"ג איך זוחלים על הרצפה המלוכלכת, מה היא לא שמעה על זה שהיא נוסעת להודו? קצת הגיינה בסיסית 'for heaven's sake' .
אז נכון שבסה"כ בחרנו את כל מה שיאפשר לנו נחיתה רכה ומקסימום חוויות הודו לייט, אבל אין לזלזל בילדה בת 5 שמחליטה לצפצף עליך ולא לתת לך יד שחוצים כביש בהודו אז צר לי לאמר שאם חשבתי שהכבישים בנצרת מוכיחים הפרעה תרבותית מקומית – אזי הייתי משווה את נצרת לגן טרום חובה באוניברסיטת הודו לגונגל בדרכים...
14.9.09 8:10
מדלהי לקחנו רכבת לילה לפאטהאנקוט.לאחר המלצות רבות לא להישאר בדלהי, הקדשתי יומיים ואינספור התייעצויות איך לקנות את הכרטיס מהארץ לרכבת הלילית, ובסוף הייתי ב waiting list ונשארתי ב waiting list עד שעות ספורות לפני, כאשר הפקיד במלון הבטיח לעזור לי והרים כמה טלפונים אומר לי שוב ושוב ' אל תדאג יהיה בסדר'. חמוש בתובנה שרכשתי בארץ – ואמרו לי שהיא יותר מנכונה להודו, החלטתי שיהיה בסדר רק שאני אסדר עיניינים לבד, אז הלכתי לתחנחת הרכבת לבדוק מה קורה עם הכרטיסים.
בדרך עצרו אותי מס' אנשים שניסו למכור לי כרטיסים – וביניהם סיקי אחד שהצביע על שער סגור עם שרשרת – שהודים עוברים בחרך בין 2 הדלתות – ונשבע שזו הכניסה הראשית לתחנת רכבת ושם (הוא הצביע על מבנה משולט) הסוכנות היחידה שיכולה לעזור לי למכור כרטיסים.
כמו שחיין שחותר נגד הזרם, פילסתי את דרכי בעמל רב בין כל ההפרעות, השתדלנויות ושיכנועים – ולבסוף הגעתי לתחנת הרכבת המרכזית של ניו דלהי.
ואוו, עולם שלם נגלה לפני, מסה עצומה של אנשים מכל הסוגים (ההודים), נחילי מוניות ואוטו ריקשות שטפו את הרחבה הענקית. ברגע זה ניסיתי לדמיין אותי ואת אנה עם תיק על הגב לכל אחד, איה ביד אחת ומזוודה של 50 קילו ביד שניה אצלי, ועגלה עם עלי אצל אנה , מנסים לפלס דרך ולהבין מי נגד מי... והבנתי שוב את כל אלה שאמרו לי שוב ושוב – מינימום זמן בערים הגדולות (הניסוח המדויק היה 'לעוף משם כמה שיותר מהר').
מה שהיה מצחיק בכל העיניין שכל המאמץ הרב להשגת כרטיס מהארץ – ולבסוף 2 דקות במשרד הבינלאומי לתיירים בתחנת הרכבת – ונתנו לי כרטיסים על מכסת תיירים, ואמרו לי לבטל את הכרטיסים שקניתי דרך האינטרנט.
כמו שחיין שחותר נגד הזרם, פילסתי את דרכי בעמל רב בין כל ההפרעות, השתדלנויות ושיכנועים – ולבסוף הגעתי לתחנת הרכבת המרכזית של ניו דלהי.
ואוו, עולם שלם נגלה לפני, מסה עצומה של אנשים מכל הסוגים (ההודים), נחילי מוניות ואוטו ריקשות שטפו את הרחבה הענקית. ברגע זה ניסיתי לדמיין אותי ואת אנה עם תיק על הגב לכל אחד, איה ביד אחת ומזוודה של 50 קילו ביד שניה אצלי, ועגלה עם עלי אצל אנה , מנסים לפלס דרך ולהבין מי נגד מי... והבנתי שוב את כל אלה שאמרו לי שוב ושוב – מינימום זמן בערים הגדולות (הניסוח המדויק היה 'לעוף משם כמה שיותר מהר').
מה שהיה מצחיק בכל העיניין שכל המאמץ הרב להשגת כרטיס מהארץ – ולבסוף 2 דקות במשרד הבינלאומי לתיירים בתחנת הרכבת – ונתנו לי כרטיסים על מכסת תיירים, ואמרו לי לבטל את הכרטיסים שקניתי דרך האינטרנט.
גם בערב כשהלכנו לתחנה כולנו – לא היתה זו חוויה קלה בעיקר לאנה – אבל צלחנו אותה בצורה סבירה.
לעומת זאת הנסיעה ברכבת היתה מוצלחת מאוד, כמובן שבשל התא הנפרד והממוזג שרכשנו, ההתלהבות של הבנות מהמקום החדש ובמיוחד מהמיטות שישנו בהם.
הגענו לפאטהאנקוט, עוד מונית של 3 שעות בדרכים משובשות והגענו לגן עדן.
דהאראמקוט, כפר קטן למרגלות ההימאליה.
להמשך קריאה על הנחיתה המשפחתית למרגלות ההימאליה מקלוד גאנג' - עיר טיבטית בצפון הודו, וכן הכניסה לשיגרה חלומית של חיים ללא עבודה לחץ על הקישור למטה...
20.06.09 19:41
אתמול חגגנו לאנה יומהולדת 31. בבוקר קישטנו את החדר הגדול שלנו לכבודה בזמן שהיא קיבלה מסאג' איורוודי בכפר. בצהריים אכלנו במסעדה טיבטית במקלוד גאנג' ועשינו קצת שופינג של דברים חמים. בלילה אנה אמרה לי שזה היום הולדת הכי נפלא שהיה לה. איזה כיף לשמוע !
הסיבה העיקרית שמאפשרת לנו להנות היא שהגענו למלון מקסים ששוהות בו 2 משפחות ישראליות עם 2 ו-3 ילדים בהתאמה. לאיה בת ה-5 יש 2 מחזרים צמודים בני 6 ו-8 בהתאמה שמפזזים ומכרכרים סביבה כל היום. ועלי ? לעלי יש את אמא ואבא שכל היום איתה ומשרתים אותה.
כלל ידוע בטיול משפחתי ארוך הוא נסה למצוא משפחה אחרת עם ילדים בגילאים דומים והצמד אליה. מה שקורה הוא פתאום כבמטה קסם – כל חוסר הסבלנות של כל אחד או אחת לאחיה/אחותה די נעלמים כי יש להם עם מי לשחק שהוא לא "מתחרה" .
המושבה הישראלית הקטנה שלנו במלון "SHIVALEY" פועלת מצויין.
ארוחות משותפות, ימי הולדת, הילדים כל הזמן ביחד, וגם סתם רביצה לשיחות חולין.
המושבה הישראלית הקטנה שלנו במלון "SHIVALEY" פועלת מצויין.
ארוחות משותפות, ימי הולדת, הילדים כל הזמן ביחד, וגם סתם רביצה לשיחות חולין.
אז הנוסחא הזו עובדת לנו מצויין. אני ואנה חושבים בצער על יום ראשון בעוד שבוע – שבו "ניוותר לבדנו" מכיוון ש-2 המשפחות חוזרות לארץ.
המלון שלנו נמצא 10 דקות הליכה מהכפר, קצת מעליו. הנוף פשוט מדהים. לא יאמן.
מהכניסה לכפר יש שביל מקסים למקלוד גאנג' – העיר שבה יש מעון לדאלאי למה. ובה נמצאת ממשלתה הגולה של טיבט.
העיר מלאה בנזירים טיבטים עך גלימותיהם האדומות, וטיבטים שמציעים את עבודות כפיהם והמזון הטיבטי הטעים להפליא בחנויות ובאסטות הפרושות בכל העיר. גולת הכותרת של המזון הטיבטי הוא ה"מומו" כופתאת בצק ממולאת ב ירקות/ גבינה, מאודה/ מטוגנת.
העיר מלאה בנזירים טיבטים עך גלימותיהם האדומות, וטיבטים שמציעים את עבודות כפיהם והמזון הטיבטי הטעים להפליא בחנויות ובאסטות הפרושות בכל העיר. גולת הכותרת של המזון הטיבטי הוא ה"מומו" כופתאת בצק ממולאת ב ירקות/ גבינה, מאודה/ מטוגנת.
בדהאראמקוט מזג אויר נפלא יחסית לחום המוות ששורר בקיץ ההודי. ביום 25-28 מעלות לערך אך בלילה לצערינו קר והטמפ' צונחת לסביבות 15 מע'. לצערינו לא באנו מספיק מוכנים ונאלצנו לקנות קצת בגדים ארוכים.
דבר נוסף שלא עשינו "מספיק" שיעורי בית אליו זה המונסון.
עונת הגשמים ההודית – מגיע באמצע הקיץ גם לאזור דהרמסלה. למעשה כאן יורדים כמויות משקעים בין המרובות בהודו – ולמעשה לפי מה שסיפרו לנו רוב הימים בין 15 ליוני ל15 לספטמבר – הגשם יורד בהם ללא הפסקה.
למזלנו עד כה ירד יום אחד גשם (כל היום וכל הלילה) – אבל זה הרגיש כמו חורף ישראלי לכל דבר.
כנראה שנצטרך למצוא אלטרנטיבה למונסון – כגון – מאנאלי, או לה המדהימה.
בכל אופן החלטנו לתת שבועיים צ'אנס למונסון ואז להחליט.
עונת הגשמים ההודית – מגיע באמצע הקיץ גם לאזור דהרמסלה. למעשה כאן יורדים כמויות משקעים בין המרובות בהודו – ולמעשה לפי מה שסיפרו לנו רוב הימים בין 15 ליוני ל15 לספטמבר – הגשם יורד בהם ללא הפסקה.
למזלנו עד כה ירד יום אחד גשם (כל היום וכל הלילה) – אבל זה הרגיש כמו חורף ישראלי לכל דבר.
כנראה שנצטרך למצוא אלטרנטיבה למונסון – כגון – מאנאלי, או לה המדהימה.
בכל אופן החלטנו לתת שבועיים צ'אנס למונסון ואז להחליט.
28.6.09 15:07
נראה למי לא היה מתאים המצב שאני נמצא בו עכשיו :
אני יושב במיטה הזוגית הרחבה וכותב לי על הלפטופ. אנה ישנה צהריים לצידי (יוצא לה בערך אחת ליומיים שלושה לישון צהריים – מאוד מאוד מומלץ!). במזרון לידי איה ועלי ישנות (כל אחת עם ראש בצד אחר של המיטה) – כל יום הם ישנות! איה כבר לא ישנה צהריים בקביעות שנתיים – אבל כאן הרגלנו אותה וזה מסדר לה את היום ולנו את הרגשת החופש (היחסי). עלי כמובן לא הפסיקה לישון צהריים אף פעם.
אני זוכר שלפני שנה, חבר, וטרינר, סיפר לי שהוא ישן צהריים – אמנם קם מוקדם בבוקר אבל חוזר בזמן לשלאף-שטונדה. ישבתי וחשבתי – מתי לעזאזל יצא לי לישון צהריים? אולי בשבת כלשהיא שאני אוותר על להיות עם הילדים/ לראות כדורגל/ או סתם לקרוא סוף סוף ספר כמו בנאדם נורמלי. ועדיין אני אהיה במחסור לא נורמלי של שעות שינה.
אני יושב במיטה הזוגית הרחבה וכותב לי על הלפטופ. אנה ישנה צהריים לצידי (יוצא לה בערך אחת ליומיים שלושה לישון צהריים – מאוד מאוד מומלץ!). במזרון לידי איה ועלי ישנות (כל אחת עם ראש בצד אחר של המיטה) – כל יום הם ישנות! איה כבר לא ישנה צהריים בקביעות שנתיים – אבל כאן הרגלנו אותה וזה מסדר לה את היום ולנו את הרגשת החופש (היחסי). עלי כמובן לא הפסיקה לישון צהריים אף פעם.
אני זוכר שלפני שנה, חבר, וטרינר, סיפר לי שהוא ישן צהריים – אמנם קם מוקדם בבוקר אבל חוזר בזמן לשלאף-שטונדה. ישבתי וחשבתי – מתי לעזאזל יצא לי לישון צהריים? אולי בשבת כלשהיא שאני אוותר על להיות עם הילדים/ לראות כדורגל/ או סתם לקרוא סוף סוף ספר כמו בנאדם נורמלי. ועדיין אני אהיה במחסור לא נורמלי של שעות שינה.
יש 2 סוגי טיולי משפחות בטיולים ארוכים.
הראשון הוא שאתה כל הזמן בדרכים, אתה רואה את כל פלאי אותה ארץ – ומסמן V פעם אחר פעם על מקומות יפים ומדהימים שאתה עובר בהם.
דרך אחת לעשות זאת היא לשכור קראוון ואז לנדוד בצורה יחסית זולה (מתאים למדינות מערביות ומפותחות ולמי שהילדים יכולים להיות כלואים ימים באוטו). דרך שנייה היא לשכור/לקנות רכב ולנדוד בין גסטהאוסים שונים. (במדינות מערביות יקר להחריד, במדינות עולם שלישי כמו הודו – לרוב לא מומלץ לנהוג).
דרך שלישית היא לנסוע ברכבות/ אוטובוסים. לגבי דרך זו יש לי 2 נתונים שקשורים אליה ועוזרים להחליט אם היא רלוונטית : יש לנו שני תרמילי גב גדולים, אחד קטן, עגלה, ומזוודה של 50 קילו שאני מתקשה להרים לבד. בנוסף יש לנו 2 ילדות שצריכות תשומת לב והשגחה. סיוט.
הראשון הוא שאתה כל הזמן בדרכים, אתה רואה את כל פלאי אותה ארץ – ומסמן V פעם אחר פעם על מקומות יפים ומדהימים שאתה עובר בהם.
דרך אחת לעשות זאת היא לשכור קראוון ואז לנדוד בצורה יחסית זולה (מתאים למדינות מערביות ומפותחות ולמי שהילדים יכולים להיות כלואים ימים באוטו). דרך שנייה היא לשכור/לקנות רכב ולנדוד בין גסטהאוסים שונים. (במדינות מערביות יקר להחריד, במדינות עולם שלישי כמו הודו – לרוב לא מומלץ לנהוג).
דרך שלישית היא לנסוע ברכבות/ אוטובוסים. לגבי דרך זו יש לי 2 נתונים שקשורים אליה ועוזרים להחליט אם היא רלוונטית : יש לנו שני תרמילי גב גדולים, אחד קטן, עגלה, ומזוודה של 50 קילו שאני מתקשה להרים לבד. בנוסף יש לנו 2 ילדות שצריכות תשומת לב והשגחה. סיוט.
סוג הטיול השני – והוא סוג הטיול שבחרנו הוא להישאר רוב הזמן במקום אחד וממנו לצאת לטיולים בסביבה. יש כאלה שיטיילו מידי פעם ורק בסביבה הקרובה (טיולי יום מקסימום יומיים) ויש כאלה שיצאו מידי פעם לנסיעות של שבוע שבועיים וישאירו חלק מהציוד על מנת להיות קלי-תנועה.
אנו החלטנו להתחיל בטיולי יום ואם הולך טוב – ננסה נסיעה ארוכה .
עד כה היו לנו 2 טיולי יום.
אנו החלטנו להתחיל בטיולי יום ואם הולך טוב – ננסה נסיעה ארוכה .
עד כה היו לנו 2 טיולי יום.
הטיול הראשון והמוצלח מאוד היה לטריונד. טריונד הוא כפר זעיר – או יותר נכון מחנה אוהלים הכולל 2-4 מסעדות על פסגת הר בגובה 3000 מטר מעל דהאראמקוט – הכפר בו אנו מתגוררים.
המסלול הוא יפהפה. כל הדרך אתה מביט לאחור ודהאראמקוט ובהאגסו הופכות להיות קטנות ובהמשך מקלוד גאנג' ודהרמסלה מצטרפות לנוף צלעות ההרים הירוקות והחדות מוסיפים נופך דרמטי. כך עלינו 4.5 שעות שכללו מס' הפסקות (נשנושים, נשנושים – ועוד נשנושים!).
יצאנו יחד עם הבנים של מש' שי המקסימה– חברינו למלון ויחד טיפסנו כקילומטר בגובה. עלי הקטנה במנשא על הגב – ואיה ואלון בני ה-5 טיפסו כמו גדולים!
כשהגענו לפיסגה – נגלה לפנינו מראה מהמם של 3 מפסגות ההימאלאיה המושלגות והבנו למה קוראים למקום טרי-יונד. מסוג המקומות שלא נמחקים לך מהדיסק אף פעם. פשוט מדהים.
המסלול הוא יפהפה. כל הדרך אתה מביט לאחור ודהאראמקוט ובהאגסו הופכות להיות קטנות ובהמשך מקלוד גאנג' ודהרמסלה מצטרפות לנוף צלעות ההרים הירוקות והחדות מוסיפים נופך דרמטי. כך עלינו 4.5 שעות שכללו מס' הפסקות (נשנושים, נשנושים – ועוד נשנושים!).
יצאנו יחד עם הבנים של מש' שי המקסימה– חברינו למלון ויחד טיפסנו כקילומטר בגובה. עלי הקטנה במנשא על הגב – ואיה ואלון בני ה-5 טיפסו כמו גדולים!
כשהגענו לפיסגה – נגלה לפנינו מראה מהמם של 3 מפסגות ההימאלאיה המושלגות והבנו למה קוראים למקום טרי-יונד. מסוג המקומות שלא נמחקים לך מהדיסק אף פעם. פשוט מדהים.
הטיול השני היה נסיעה של שעה במונית והליכה של כחצי שעה למעיינות חמים (טאטא-פאני).
היה מאוד נחמד – אך גם מאוד מאוד חם. בחוץ היה בערך 35 מעלות, והמים היו בערך 45 מעלות – כך שבסופו של דבר – לאחר הטבילה מצאנו את עצמנו מקררים את הגוף עם מים שמילאנו מברז סמוך...
היה מאוד נחמד – אך גם מאוד מאוד חם. בחוץ היה בערך 35 מעלות, והמים היו בערך 45 מעלות – כך שבסופו של דבר – לאחר הטבילה מצאנו את עצמנו מקררים את הגוף עם מים שמילאנו מברז סמוך...
לאחר 2 טיולי יום הגיע השלב לטיול הבא.
יחד עם זוג אוסטרלים עם 2 בנות שמטייל מסביב לעולם (שט ביאכטה ממדינה למדינה) כבר מס' שנים, החלטנו לצאת בשבוע הבא לטיול של שבועיים ללאהול וספיטי – מדינה צפונית מזרחית להימאצ'אל פראדש (המדינה שאנו נמצאים בה) הגובלת בסין. המדינה רוויה במנזרים טיבטים, שקטה, יפה והרבה פחות גשומה. כדי להגיע למדינה יש לחצות מעברי הרים בגובה 4-4.5 ק"מ (מעבר רוהתנג ומעבר קונזום לה). הנסיעה לשם כוללת יום נסיעה למנאלי (7 שעות כביש סביר) ויום נסיעה לאזור קאזה-בירת ספיטי (14 שעות ) כאשר יש אפשרות לעצור ללינת לילה בגסטהאוס בדרך. הדרך היא שכירת ג'יפ גדול מכאן למאנאלי – ועוד אחד ממאנאלי לקאזה.
השאלה הגדולה היא האם הבנות תעמודנה בנסיעות כאלו ארוכות סגורות בג'יפ? האם אנחנו נעמוד בנ'יגוסים שלהם כל הדרך? האם נצליח לשמור על שפיות הדעת עד סוף הנסיעה?
היתרון בהודו – הוא שאין חוקים. שכרת ג'יפ – אתה אומר לו לעצור היכן שבא לך וכמה שבא לך. בנוסף אפשר לרווח את הטיול ולשהות במאנאלי יום נוסף – וכן בנסיעה הארוכה יותר ניתן לעצור ללילה בדרך. לא חייב להגיע באותו יום. להודים יש זמן – זה בכרך הדבר העיקרי – ואולי היחיד שיש להם בשפע...
יחד עם זוג אוסטרלים עם 2 בנות שמטייל מסביב לעולם (שט ביאכטה ממדינה למדינה) כבר מס' שנים, החלטנו לצאת בשבוע הבא לטיול של שבועיים ללאהול וספיטי – מדינה צפונית מזרחית להימאצ'אל פראדש (המדינה שאנו נמצאים בה) הגובלת בסין. המדינה רוויה במנזרים טיבטים, שקטה, יפה והרבה פחות גשומה. כדי להגיע למדינה יש לחצות מעברי הרים בגובה 4-4.5 ק"מ (מעבר רוהתנג ומעבר קונזום לה). הנסיעה לשם כוללת יום נסיעה למנאלי (7 שעות כביש סביר) ויום נסיעה לאזור קאזה-בירת ספיטי (14 שעות ) כאשר יש אפשרות לעצור ללינת לילה בגסטהאוס בדרך. הדרך היא שכירת ג'יפ גדול מכאן למאנאלי – ועוד אחד ממאנאלי לקאזה.
השאלה הגדולה היא האם הבנות תעמודנה בנסיעות כאלו ארוכות סגורות בג'יפ? האם אנחנו נעמוד בנ'יגוסים שלהם כל הדרך? האם נצליח לשמור על שפיות הדעת עד סוף הנסיעה?
היתרון בהודו – הוא שאין חוקים. שכרת ג'יפ – אתה אומר לו לעצור היכן שבא לך וכמה שבא לך. בנוסף אפשר לרווח את הטיול ולשהות במאנאלי יום נוסף – וכן בנסיעה הארוכה יותר ניתן לעצור ללילה בדרך. לא חייב להגיע באותו יום. להודים יש זמן – זה בכרך הדבר העיקרי – ואולי היחיד שיש להם בשפע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה