חלק -1 : אז איך הכל התחיל?

כבר שנים שמדגדג לנו לשבור את השיגרה.
חשבנו על רילוקיישן (מילת קסם שכמעט כל עובד הייטק מפנטז עליה בשלב זה או אחר),
חשבנו על טיול של 2-3 חודשים בחו"ל לאחר שנצבור מספיק ותק וניסיון, ימי חופש ושיהיו לנו בוסים/ עבודה שיאפשרו כזו הפסקה מהעבודה.
חשבנו על כל מיני דרכים לעשות משהו מיוחד שיתן לנו קצת חופש מהמרוץ המטורף שאנו חיים בו, חלק מהדברים הם במסגרת הרגילה ומעטם מחוץ למסגרת.
הכל קיבל תפנית כאשר גם אנה וגם אני הבנו שכנראה יהיו קיצוצים במקומות עבודתינו.
שנינו עובדי הייטק ותיקים, והבנו שכעת המשבר הכלכלי לא פשוט – וההשפעה שלו תהיה כזו שאם מי מאיתנו יפוטר – יקח לו יותר זמן מהרגיל למצוא עבודה והוא יאלץ להסתפק במשכורת נמוכה יותר, עבודה קשה יותר ואולי גם לנסיעה ארוכה יותר כל יום לעבודה, מה שיוביל להעדרות רבה יותר ואנרגיות עוד יותר פחותות כאשר אתה חוזר הביתה.
ההחלטה התקבלה בקלות רבה והיתה פשוטה מאוד :
אם מי מאיתנו יפוטר, נארוז את הפקלאות וננצל את כספי הפיצויים עד תום לטייל בעולם.
יש מי שיגיד בשלב זה " וואו איזה אומץ!" אך אנחנו לא הרגשנו כגיבורים.
אדרבה, הרגשנו שהמסלול הקיים גובה מאיתנו מחיר גבוה, ושאינני בטוח שיש לי את רצון לחיות עם הידיעה, והפחד שסביר שביום מן הימים אני אצטרך לשלם אותו.
על מנת להסביר איך הרגשנו – שרטטתי תרשים קטן (מהנדס או לא!?!) המתאר את הצורה בא ראינו דברים (אולי קצת פשטני אבל מסכם את רוח הדברים פחות או יותר).
בתרשים מתואר איך הרגשנו שהחיים שלנו מתנהלים בשלושת המישורים המקבילים של חיי משפחה – עבודה – מצב פיננסי. בירוק סימנתי את ההתחלה האופטימית ובאדום את הסיום העגום.

מלבד ההרגשה של השתעבדות לבית/ משכנתא, הרגשנו משתעבדים לרכוש שקנינו. לכל הדברים הגדולים והקטנים שרכשנו, לכל המסעדות שבהן פינקנו את עצמנו.כל ההוצאות שביגללן הייתי צריך להיעדר 12 שעות מהבית בממוצע כל יום. כל קישוט שאנו קונים לבית שיהיה קצת יותר יפה, כל שידרוג של מחשב/ מע' קולנוע/ טלויזיה וכו' כי הישן סתם כבר נמאס עלינו – ובמקרה ה'רע' בית שהחלטנו להחליף.
אנו כל הזמן במרוץ להגיע לנקודה הבאה, בעבודה, ברכוש, בחיים הפרטיים, איננו עוצרים להנות מהרגע, להסתפק במה שיש.
כל כך רצינו לשבור קצת את המעגל שאנו רצים בו בסיבובים ומגיעים כל פעם לאותה נקודת התחלה של חוסר שביעות רצון ושל איך להשיג את היעד הבא. שנה אחת של חיים ע"פ חוקים אחרים, פשוטים יותר – כמו פעם. כאשר מה שמעניין אותך בעיקר זה דברים באנאלים – כגון מה נאכל היום, לאן נלך היום, מה נשחק או מה נקרא לבנות, איזה חבר נבקר. שהמשימות שלך מסתכמות באוכל, כביסה והעסקת הילדים.
ומעל לכל רצינו לחרוט בזיכרון של הילדים שאנו תמיד איתם, לא מרוחקים בעבודה וחסרי סבלנות בבית, אלא אבא ואמא זמינים ונגישים.

אז איך אפשר לחיות בזול בחו"ל שנה. בכל זאת משפחה של 2 מבוגרים (אני בן 36 ואנה 31) ושתי בנות (איה בת 5 ועלי בת 2).

הכיוון היה מזרח (הודו) או מערב (דרום אמריקה). מכיוון שאני כבר הייתי בדרום אמריקה – בחרנו במזרח.

ההחלטה הסופית היתה הודו חצי שנה (מה שמאפשרת הויזה) ומשם לניו זילנד החלומית.
היתרונות של הודו היו :
1. זולה
2. מעניינת.
3. אפשר להשתקע בקלות במקום ולמצוא מלא משפחות מסביבך (חובה כאשר אתה מטייל עם ילדים).
ומה עם החסרונות של הודו - זה כבר תלוי בראש ובמידת הפינוק.

לגבי ניו זילנד – הסיבות שרצינו להגיע לשם מן הסתם ברורות, אך השאלה היא איך נוכל להתקיים שם מס' חודשים ובתקציב נמוך עד סביר?
התשובה מתבססת על 2 דרכים כאשר יש דרך אלטרנטיבית שלישית.
1. WWOOF – Willing Workers On Organic Farms
קיים בכל העולם ונפוץ מאוד בניו זילנד. אתה מגיע לחווה שמתעסקת בגידולים אורגנים, Permaculture וכד' עובד 4-5 שעות ביום (בגינה, האכלה של החיות, קטיף וכד') לומד מהידע הקיים ומשתף מהידע שלך (אם יש) ובתמורה מקבל לינה ומזון. בד"כ מדובר על שבועיים לפחות.
ההוצאות הן מועטות ולרוב על אקסטרות שבא לך.
היתרון הגדול הוא שאתה חוזר לחיות חיים פשוטים וטבעיים נטולי לחץ עם המשפחה (רובנו לא חווינו זאת כלל בחיינו – במיוחד אני).
2. SERVAC – לכל מי שבעד קידום הסרת מחסומים וגישור בין תרבויות, שלום בין כל המדינות וכו'.
העיקרון פשוט. אם תכיר כל אחד ( ניוזילנדי, הודי, קוריאני,הונגרי ומקסיקני למשל...) דרך שהיה של שני לילות בביתו, ויום שלם במחיצתו שהוא מראה לך את הסביבה – אתה בטוח תבין יותר טוב את התרבות ומנטליות שלו וכך תלמד לקבל את השונה והאחר ביתר קלות.
ה"מחיר" הוא שגם אתה מארח אצלך בבית (מתי שנוח כמובן) את המטיילים הזרים בישראל המעוניינים להיות באזור שאתה גר בו וזהו מחיר שאנו שמחים לשלם.

הדרך השלישית שהיא בעיקר אלטרנטיבית אבל יכולה להיות גם משלימה היא קניית קאראוון וחרישת הארץ.
אנו עוד לא החלטנו אם נשתמש בדרך השלישית אבל היא גמישה ותוכל להיות רלוונטית בכל שלב.